עיניים, תכול השמיים, מול כיסא הכבוד.
צבעם נראה שהצבע חזק בהם,
מתחזק בהם.
מהפנט בהם, ביופי
יופי אישי, מרהיב.
כסיפורו הפרטי, סיפור חייו.

עיניים, כתכול השמיים, מול כיסא הכבוד.
גם חום ייהפך לזהוב.
וירוק, לקסם פראי.
צבע עיניו כליבו.
תכונותיו, מחשבותיו הציוריות.
מחכים שרק תקטוף אותם
מתוך ים הרגש שמוצף בפנים.
מרטיט מבחוץ, ממיס מבפנים.
יכול לספר את הסיפור שלא סופר.

לא בעולם כמו שלנו,
לפחות לא בעולם כמו שלך.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן