רצתי, הוא רץ מאחורי, אפילו לא הסתכלתי. שמעתי צעקה, ומרוב העצבנות אפילו לא הסתובבתי, רק אחרי שגיליתי שהוא כבר לא אחרי הבנתי מה קרה…

היי קוראים לי גל, אני בת שלוש עשרה ועוד חודשיים יש לי יום הולדת, אני לא מקובלת בחברה, אין לי מושג למה, זה פשוט קרה. החבר היחיד שלי – אורי, הוא זה שמעודד אותי כל פעם שפוגעים בי, אני הוא והגיטרה שלי החברים הכי טובים.

בדיוק שמעתי את השיר שכתבתי באוזניות, הרמתי את הראש מהפלאפון שלי וראיתי אותן עומדות בפינה וצוחקות עליי. ה"חברות הטובות שלי" שכל פעם מחדש מוצאות דרך לרדת עליי. אבל הפעם, הרגשתי שהן עשו משהו נורא. מרוב לחץ רצתי לכיתה וגיליתי רסיסים של עץ פזורים על הרצפה ומיתרי גיטרה קרועים, הדמעות הציפו את עיניי לא ידעתי מה אני מרגישה ופשוט רצתי, אפילו לא ידעתי לאן, רק חשבתי על הגיטרה שלי, שגדלה איתי מגיל שש, שהלכה איתי לכל מקום, שהייתה איתי בכל מצב, ועכשיו זהו , היא כבר לא איתי…

החלטתי לרוץ לדבר השני האהוב עליי בעולם, הים.

רצתי, שמעתי את אורי רץ מאחורי וקורא לי "גל, עצרי!" המשכתי לרוץ אפילו לא הקשבתי, חשבתי בראש רק על הים. רצתי, הוא רץ מאחורי, אפילו לא הסתכלתי.

שמעתי צעקה, ומרוב עצבנות אפילו לא הסתובבתי, רק אחרי שגיליתי שהוא כבר לא מאחורי, הבנתי מה קרה…

למחרת מצאתי את עצמי יושבת בבית חולים ליד המיטה של אורי. לא האמנתי שביום אחד אני אאבד את שני החברים הכי טובים שלי. דיברתי עם הרופאים, רציתי לדעת אם יש סימני חיים, רוב הרופאים אמרו שזה רק עניין של זמן עד שהוא כבר לא יהיה איתנו, רק רופא אחד הצליח לעודד אותי ואמר "אם הוא עדיין רוצה לחיות, הוא יחיה".

חוץ ממני כל השכבה הייתה בבית החולים, כולם דאגו לאורי והביאו לו מתנות, אבל רק אני ידעתי, שכנראה אין מי שיקבל אותן.

הרגשתי אשמה, הוא נדרס רק בגללי! זה ממש לא הוגן! אני הייתי צריכה להידרס במקומו! איך אני אמשיך לחיות עכשיו?! אני מדמיינת אותו מולי בפנים כעוסות, "למה עשית את זה, גל, בגללך אני מאושפז ככה!". אבל משהו בתוכי ידע שזה לא ייגמר ככה, אורי אמור לחיות!.

אחרי שכולם הלכו נשארנו רק אני ואורי ואז שרתי לו את השיר שלנו "הגל שלנו", השיר הראשון שכתבנו ביחד. הלכתי הביתה כשנקיפות המצפון משגעות לי את הראש. נשכבתי במיטה ולא הצלחתי להירדם, קראתי לאמא שלי ושפכתי בפניה את הלב שלי, ואז נקיפות המצפון הפסיקו לשגע אותי.

הלכתי לישון, ובבוקר קיבלתי טלפון "אורי מדבר" נשמע קול של רופאה מהצד השני "הוא אמר שהוא שמע את השיר "הגל שלנו", ושהוא רוצה שתבואי בדחיפות!"

"אוקיי" עניתי במהירות ורצתי להתארגן, אני חושבת שזאת הייתה הפעם המהירה ביותר שהתארגנתי בחיי. כשיצאתי מהבית, גליתי שאני לובשת טייץ בורדו וחולצה כתומה זוהרת, איכס!  עליתי לאוטובוס ובדרך לבית החולים קיבלתי (לראשונה בחיי) הודעה ממיכל – הילדה הכי מקובלת בשכבה, מאוד התלהבתי אבל לא היה לי זמן להתרכז בזה, חשבתי רק על אורי. אחרי המון הודעות (בערך 30) החלטתי לבדוק מה היא רוצה ממני, מה כבר יש לה לבקש ממני, גל, הילדה הכי דחויה בשכבה?! ועוד בשעה כזאת…‏ממתי בכלל יש לה את המספר שלי?! פתחתי את הטלפון וגיליתי 30 הודעות שהנושא שלהן הוא – ״מה קורה עם אורי? הכל בסוואג?״ לא הבנתי מה היא רוצה סוואג זה דבר טוב או רע?! פשוט כתבתי שאני לא יודעת, ושאני עכשיו בדרך לשם. ואז היא שלחה לי את האימוגי הזה 🙈הקוף ששם ידיים על העיניים… לא הבנתי מה אני אמורה להסיק מזה… ובעת ההתלבטות, ‏האוטובוס עצר בתחנה של בית החולים, מילמלתי תודה על הנהג ורצתי, נראה לי ששברתי שיא בריצה, אבל זה לא עניין אותי בכלל, חשבתי רק על אורי.

ראש בקיר. בקיר שכתוב עליו אורי! הגעתי לבית החולים ולא חשבתי פשוט רצתי בין מחלקות, לא חשבתי בכלל, ברמה כזו, שנכנסתי למחלקת יולדות… רצתי בחזרה כשהבנתי שאני בחדר יולדות, לשאול איפה נמצאת מחלקת אורתופדיה, אמרו לי לעלות לקומה שלישית. בדרך כשעליתי במדרגות, חשבתי על זה שטוב שאורי נמצא במחלקה הזאת ולא במיון (איפה שנמצאים כל האלו שבמצב ממש לא טוב). כשהגעתי למחלקה גיליתי שיש מעלית, זה ביאס אותי כי יכולתי להגיע יותר מהר לאורי. שאלתי מהר את הסדרנית איפה נמצא החדר של אורי דרור, היא הצביעה על קצה המסדרון ואמרה לי לפנות שם ימינה. הלכתי, הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי את שאר המטופלים במחלקה, כולם היו במצב גרוע, משותקים למיטה כשידיהם ורגליהם מגובסות; קיוויתי בליבי שאורי במצב יותר טוב מהם…

הגעתי לחדר של אורי וראיתי אותו, יושב במיטה ומסתכל על הקיר הוא היה נראה ממש משועמם. החלטתי להפתיע אותו, והוצאתי מהתיק אלבום תמונות שלנו שהכנתי בעצמי במיוחד בשבילו. הוא קרן מרוב אושר כשהוא ראה אותי. רצתי לחבק אותו ושנינו התחלנו לבכות. הבאתי לו את המתנה והוא ממש התלהב מזה. ראיתי על הבעת הפנים שלו משהו מוזר שאלתי אותו מה קרה, למה אתה נראה מוזר? הוא ענה לי שגם לו יש הפתעה.  באותו רגע הבנתי את המשמעות של החברות בינינו, כמה היא חזקה ומדהימה. הוא אמר לי להוציא משהו מתחת למיטה שלו. הוצאתי משהו גדול ועטוף, ולא הצלחתי לנחש מה זה. אורי אמר לי לחכות רגע עם הפתיחה, ורצה להקריא לי משהו שהוא כתב: "לגל היקרה, היה לי ממש חשוב להביא לך את המתנה הזאת בגלל שאני רוצה שתביני את המשמעות של החברות שלנו. אני רוצה שתדעי שאני באמת "מת עליך" ולא משנה מה אחרים יעשו זה לא ישתנה. כפי שאני מכיר אותך, בטוח יש לך רגשות אשם על זה שאני נדרסתי, והיה לי חשוב להגיד לך שבכלל לא נדרסתי בגללך. זאת הייתה בעיה שלי, אבל מה שאני לא מתחרט עליו זה שבאותו הרגע רק רציתי להגן עליך! ואני לא אשתנה לעולם, תמיד אמשיך להגן עלייך ולראות בך את החברה הכי טובה! את באמת בן אדם מדהים, אני פשוט מודה לגורל שנפגשנו ולא הקשבתי לאחרים שאמרו לי שאת מוזרה, כי אני אוהב את זה. אל תשתני לעולם! באהבה אורי".

התחלתי לבכות, וחיבקתי כל כך חזק את אורי שנראה לי שהוא כמעט נחנק. באותו הרגע הבנתי שלא משנה מה עשו לי בכיתה, או מי התרחק ממני עוד פעם, העליב אותי, פגע בדברים שלי , הרחיק חברים ממני, תמיד אדע שיש לי את אורי, הבן אדם המושלם ביותר שהכרתי אי פעם. התחלתי לפתוח את העטיפה, ובשניה שראיתי את הצבע של מה שהיה בפנים הבנתי, זו גיטרה. רשמית הפכתי לבן אדם המאושר ביותר בעולם, יש לי את שלושת החברים הכי טובים שלי: אורי, הגיטרה והים. התחלתי שוב לבכות אבל הפעם ממש חזק, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הייתי חייבת לפרוק את מה שהיה לי על הלב עם מישהו.

נפרדתי מאורי וחזרתי הביתה באוטובוס, חשבתי לעצמי שאחרי יום כזה ארוך נראה לי כדאי ללכת לים. הלכתי לים שליד הבית שלי עם הגיטרה החדשה שאורי קנה לי. התחלתי לכוון את הגיטרה ופתאום מישהו נגע לי בכתף, ״ סליחה את זאת שכתבה את השיר פורסם באינטרנט?״. הסתובבתי אחורה וראיתי אישה שנראתה לי מוכרת, אבל לא ידעתי מאיפה. ״על איזה שיר את מדברת?״ שאלתי אותה מבלי לדעת פרטים עליה, סמכתי עליה היא הייתה נראית לי בן אדם טוב. היא הראתה לי סרטון מהפלאפון שלה שבו רואים מילים של שיר, ומישהו ששר אותם ברקע, הקול של מי ששר אותם היה שלי. הסתכלתי עליה ולא הבנתי למה הקול שלי היה שם?!?. ״את יכולה אולי לספר איך הגעת לסרטון הזה? ומי את? מאיפה את? ואיך זיהית אותי?״ שאלתי אותה בסקרנות אדירה. ״אז ככה קוראים לי רוני ואני בת 23 ואני לומדת באוניברסיטה שירה ומוזיקה. תוך כדי השיעור ביקש המורה מהסטודנטים למצוא מישהו מוכשר ולהכשיר אותו למופע שנעשה בסוף השנה. אז התחלתי לעשות אודישנים בכל מיני בתי ספר, כדי למצוא כישרונות שמהם אני אבחר אחד ואתו אני אעבוד עד סוף השנה. תוך כדי החיפושים חיפשתי קצת ביוטיוב על ביצועים של ילדים מוכשרים ששרו כל מיני שירים. אז חיפשתי ומצאתי סרטון אחד שהשם של השיר שלו היה ״הגל שלנו״, התחלתי לשמוע ושמעתי ילדה עם קול כל כך יפה ופשוט הבנתי שאני חייבת למצוא אותה, ולבדוק אם היא רוצה לעבוד איתי עד סוף השנה. בדקתי מי העלה את הסירטון ושלחתי לו מייל, שלחתי מייל לבחור שקוראים לו אורי דרור, נראה לי, הוא התכתב איתי ואחרי שכנועים רבים הצלחתי לשכנע אותו לנדב לי קצת פרטים על הילדה ששרה ברקע של הסרטון שהוא העלה. ותנחשי מה, הוא הסכים!, אז הלכתי לבית הספר אליו הוא  כיוון אותי ללכת, ושם אמרו לי שגל לא נמצאת. שאלתי אותם, אולי אתם יודעים איפה היא? אמרו לי ללכת לבית החולים לאורי, ולשאול אותו איפה גל כי הוא היחיד שיודע עליה דברים. אז הלכתי לבית החולים לפגוש את אורי, כאשר באתי לבקרו, כמובן הבאתי איתי שי צנוע כדי שיבין שאני בן אדם שרוצה רק טוב. אורי כיוון אותי ללכת לביתך, ועל  הדרך הראה לי גם תמונה שלך. הלכתי לבית שלך ופגשתי את אמך

היא אמרה לי ללכת לים. לא התייאשתי וסופסוף, אחרי כל כך הרבה מקומות שבהם חיפשתי אותך אני 'אשכרה' מצאתי אותך פה יושבת לך על חוף הים, בזמן שכל העולם סובב סביבך ורץ כמו מטורף. אז היי גל, אני רוני ורציתי לשאול אחרי כל הסיפור הזה אם בא לך לעזור לי בעבודה של המורה שלנו?״.

וואו אני ממש בשוק, שיש בן אדם בעולם שרץ יום שלם ממקום למקום רק בשבילי, כי הוא חיפש רק אותי ולא אף אחד אחר!

"בטח שאשמח לעזור לך בזה, בכל זאת אחרי כל מה שעברת בשבילי ברור שאני מסכימה!"

החלפנו טלפונים.

המשכתי לנגן לי על החוף, פתחתי את הטלפון וגיליתי 700 הודעות מכל השכבה: ״וואי את שרה מכוער״, ״‏למה העלית את זה?״, ״‏איזה מכוערת, גם כשלא רואים אותך״, ״ ‏איכס מוזרה״, ״ ‏ממתי את שרה? ‏יא קוף למי אכפת״. ‏הדמעות התחילו להציף את עיניי והחלטתי לחזור הביתה אל אמא שלי, כאשר הורדתי את הידית של הדלת שמעתי בום אחד גדול!

היה מלא קונפטי באוויר, ‏מלא בלונים ועוגות, והבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם, ‏אמא שלי.    ״‏החלטתי להכין לך הפתעה, ‏אחרי שאורי העלה את הסרטון, ‏הוא דיבר איתי וביחד החלטנו להכין לך הפתעה, ‏אנחנו לוקחים אותך למקום הכי יפה בעולם והכי שקט, הים.״ ‏

אמא שלי היא הבן אדם הכי טוב, פשוט מושלמת, אני "מתה עליה". ‏

היא נפרדה מאבא שלי לפני כמה שנים, ‏אבל אני נשארתי איתו בקשר, ‏כרגע הוא גר בפלורידה שבארצות הברית, ‏ליד הבית שלו יש את הים הכי יפה בעולם והכי שקט.

‏פעם אחת כשטסתי לבקר אותו, ‏הלכתי עם אבא שלי לים, ‏ובאותו היום התאהבתי בים, ‏הבנתי ‏שהים הוא המקום שיקבל אותי כמו שאני, ‏שיהיה לי לחבר ברגעים קשים ביותר שהיו לי או יהיו לי, ובים אני ארגיש בן אדם נורמאלי ורגיל, מבלי שאף אחד יעיר לי על מי שאני, או איך אני נראית. ‏באותה חופשה כל יום הלכתי לים, ‏אני הגיטרה שלי ואבא שלי, ‏זה הייתה החופשה הכי כיפית בעולם. ‏

אז נחזור לעניינינו, ‏אמא שלי אמרה לי להתחיל לנחש לאיזה ים הולכים, ‏באותו רגע שהיא אמרה לי שאנחנו הולכים למקום הכי יפה בעולם ושקט הבנתי מיד שזה הים של אבא שלי. ‏

אמא שלי הוציאה מהכיס שלה שני כרטיסים, ‏על שני הכרטיסים היה כתוב שני שמות, ‏שם אחד הוא אורי דרור והשם השני הוא גל בן ציון, ‏התחלתי שוב לבכות, אחרי שהעיניים התייבשו מהדמעות הקודמות. ‏חיבקתי כל כך חזק את אמא  שלא ידעתי מה לעשות, ‏זה היה לי יום כל כך טוב ומדהים למרות מה שקרה לאורי. ‏ אני ממש שמחה שלפחות אני אוכל להחזיר קצת לאורי, ‏אבל בחיים זה לא יהיה שווה – ערך למה שהוא הקריב בשבילי. ‏

החלטתי להתקשר לאורי ולספר לו את מה שקרה לי בשעתיים האחרונות אחרי שביקרתי אותו, ‏הרגשתי געגועים עזים אליו. ‏הוא עשה לי כל כך הרבה, ‏החלטתי לפנק אותו בעוד מתנה אחרי השיחה שלנו שנגמרה ב-3:00 בלילה, ‏בכל זאת דיברנו שלוש שעות על כל כך הרבה חלומות לעתיד ועוד מלא דברים. ‏חשבתי לפחות שעה על הפתעה אדירה שתהיה לו, ‏ומצאתי רעיון אדיר להפתעה בשבילו, ‏אני אדבר עם רוני, ונארגן לו הפתעה אדירה.

דיברתי עם רוני והיא אמרה לי שאורי יכול להצטרף אלינו ולעשות איתי דואט ״אתם תהיו מושלמים ביחד!״ היא אמרה לי. הלכתי לבית החולים למחלקה של אורי, הפעם לא התבלבלתי. נכנסתי לחדר של אורי ואמרתי לו: ״ אורי יש לי הפתעה מדהימה להביא לך״, ״יש משהו בכלל יותר מדהים מההפתעה הקודמת?״, צחקקתי ״באמת אהבת את המתנה הקודמת?״ ״ברור״ אומר אורי ״כל דבר שתביאי לי אני אוהב״, ״תודה, מוכן להפתעה הבאה?״, ״כן כן קפטן״, (זה צחוקים בינינו אתם לא תבינו…) רוני התקשרה אליי ועשיתי את עצמי בשיחת עסקים חשובה, ״הממ… בוודאי מתי שתצטרכי״, ״מה זה״ צחק עליי אורי, ״התחלת לעבוד בתור מנהלת עסקים ולא סיפרת לי, לא יפה מצדך״ השתקתי אותו בחיוך מובך, ״אני אסביר לך אחר כך״ לחשתי לו, ניתקתי את השיחה, ״זו בסך הכל הייתה רוני, יא מצחיק״. ״יש לי משהו רציני לספר לך, החלטנו אני ורוני לעשות לך הפתעה ואתה מצטרף אליי לשיר את השיר שלנו במופע סוף השנה של רוני, נו מה אתה אומר איזה הפתעה ארגנו לך?״

"לא! את צוחקת עלי! אני לא מאמין!

 אני מרגיש כאילו הלב שלי נשבר לרסיסים!"

"ואני…" עניתי לו "אני מרגישה איך הרסיסים שלי מתחילים להתאחות בזכות החבר האחד, היחיד והמיוחד שלי!"

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן