רצוא ושוב/תפארת גמליאלי

בֵּין הַמִּלִּים הַחֲסֵרוֹת, דְּמָעוֹת
בֵּין הַמִּלִּים הַיָּפוֹת, פְּגִיעוֹת
בֵּין הַמִּלִּים, מַבָּטִים
עָשִׂיתָ, לֹא עָשִׂיתָ, פָּגַעְתָּ, כֵּן אָמַרְתָּ.
בֵּין הַמִּלִּים רֶגֶשׁ.
הִיא מְסַפֶּרֶת לְעַצְמָהּ שְׁקָרִים
רוֹצֶה לְהַאֲמִין בַּטּוֹב
אֲבָל בֵּין הַמִּלִּים כְּאֵב.
הִיא נִשְׂרְטָה, חֲרִיטָה
הִיא רוֹצָה וּמְשַׁחְרֶרֶת
הִיא מַאֲמִינָה וּמִתְנַגֶּדֶת
הִיא אָמְרָה, הִיא מִתְחָרֶטֶת
וּבֵין הַמִּלִּים שֶׁאָמְרָה, אֱמֶת.
כְּשֶׁמְּאֻחָר מִדַּי, הִיא מְבִינָה
הִיא פִסְפְסָה.
כָּל כָּךְ רָצְתָה..
בֵּין הַמִּלִּים יֵשׁ עוֹד מִלִּים קְטַנּוֹת יוֹתֵר
אַךְ מְלֵאוֹת מַשְׁמָעוּת.
אַף אֶחָד לֹא הֵבִין, אַף אֶחָד גַּם לֹא יָבִין
שֶׁבֵּין הַמִּלִּים הִיא כְּבָר אֲבוּדָה
מְשַׂחֶקֶת חֲזָקָה
מְחַיֶּכֶת אֶת הַחִיּוּךְ הָאָמִין הַזֶּה שֶׁלָּהּ, רַק רוֹצֶה שֶׁיַּעַזְבוּ אֵבֶל..
“רֶגַע, אַל תַּעַזְבוּ” הִיא צוֹעֶקֶת “הישארו”
וּמַמְשִׁיכָה וּמְזַיֶּפֶת..
לֹא רוֹצֶה, לֹא רָצְתָה, הִיא גַּם לֹא תִּרְצֶה
שׁוּב לְעוֹלָם, לְהַאֲמִין בְּמִישֶׁהוּ, לָתֵת לוֹ הַכֹּל
וְאָז לְהֵחָשֵׂף לִצְרִיבַת הַבּוּשָׁה וְהַכְּאֵב
שֶׁלָּעוֹלָם לֹא יַעַזְבוּ אֶת הַלֵּב.
תָּמִיד יָדְעָה שֶׁזֶּה יִקְרֶה, רַק לֹא לְהַאֲמִין
וּבֵין הַמִּלִּים בִּקְּשָׁה רַחֲמִים.
וְהִנֵּה, הִיא כָּאן, אוֹמֶרֶת “אֲנִי בְּסֵדֶר”
מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ שַׁקְרָן וּבַכֹּחַ צוֹחֶקֶת
הַדִּמְעָה עַל הָרִיס וְהִיא בְּתוֹכָהּ
רַק מִלִּים עֲמֻקּוֹת חוֹרֶטֶת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן