שגרה \ אורי גריזים

צרחות. בכיות.

קבר טרי נחפר באדמה.

של מי? של יהודי מארץ ישראל.

יהודי שנרצח על שום היותו יהודי,

יהודי שהיה אמור לחיות עוד שנים רבות ולהלך ברגליו על האדמה התחוחה, ולא לשכב דומם מתחתיה,

יהודי ש”טוב למות בעד ארצנו” היו מילותיו האחרונות,

יהודי.

ומבעד לשלווה הפסטורלית השרויה בבית הקברות, כדרך העולם, החיים אמורים לחזור למסלולם,

תלמידים ילכו לבית הספר, יקפצו ויצהלו,

אימהות יבשלו ויקראו מהמרפסת הביתה לעלות,

אבות ילכו לעבודה ויחזרו, יום רגיל של שגרה.

אבל… הם השיגו את מטרתם, אין שגרה.

אימהות יושבות בבית, מנסות להעסיק את הילדים ואת עצמן,

בר מצוות ושמחות משפחתיות נדחות “עד שיהיה בטוח לנסוע, נו, אתה יודע…”

אנא, זכרו את הקבר הטרי החצוב בהר,

של מי? של יהודי מארץ ישראל.

אנא, זכרו, חייו נגדעו אבל אתם, המשיכו לחיות את תורתו,

של מי? של יהודי מארץ ישראל,

יהודי שנרצח על שום היותו יהודי,

יהודי ש”טוב למות בעד ארצנו” היו מילותיו האחרונות,

והן חרוטות על דגלו, על דגלינו,

יהודים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן