שגרה/ שני נקי

קטע זה אני מקדישה לנשים המסורות בדורנו.

כתבתי קטע זה בעקבות השיר של  יודית שחר-“זו אני מדברת”.

בחרתי בסגנון של שירת ספוקן וורד, בגלל הרלוונטיות והאקטואליות של הנושא.

שגרה/ שני נקי.

שוב פותחת את היום בערימות של כביסה,

המכונה פועלת לה ללא הפסקה.

אני מכבסת, מייבשת ואת הכביסה תולה,

מי צריך עוזרת? כשאני כאן במשמרת,

כל העבודה מתבצעת כשורה.

מעירה את הילדים ומכינה ארוחה,

מה תרצה לשים בסנדוויץ’,

חומוס צ׳יפס אולי סלט?

ממהרת, אני רצה אסור לי להפסיק,

מי אמר שבשעתיים ניתן הכל להספיק?

מתארגנת ליציאה, הילדים כבר בשורה,

מפתחות, מעיל ביד, כוס קפה על השולחן.

לא שוכחת לכבות את האור שבסלון,

אני נועלת את הבית, יוצאת בחיפזון.

מתניעה את הרכב ומתחילה בנסיעה,

איש אחד צועק לי:” מי נתן לך רישיון”?

מורידה את הילדים ונפרדת לשלום,

איזה כיף, סוף סוף רגוע ואפשר שניה לנשום.

נכנסת למשרד, מתחילה בעבודה,

פוגשת עוד לקוחה שנראית מרוצה.

כמה שעות חלפו, הגיע הזמן ללכת,

אוספת את כולם ולבית שוב חוזרת.

ארוחת צהריים, שיעורי-בית עם כולם,

היום כמעט נגמר והכל הושלם.

מתארגנת לשינה ונכנסת למיטה,

יום חדש ממתין בפתח שוב אותה שגרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן