שונה זה המיוחד החדש/אביטל ברינסון

קטגוריה:

בית ספר:

שם המורה:

"מי את?!" צרחתי בבהלה אל הילדה המוזרה שנגעה בי. אוקי סליחה אני אתחיל מהתחלה. הי קוראים לי שרון ואני בת ארבע עשרה. יש לי שני הורים די מעצבנים וחופרים אבל אני מסתדרת איתם, יש לי גם  אחות קטנה וחמודה והיא בת שבע וקוראים לה מור. אני די מקובלת בכיתה שלי, יש לי הרבה חברות והרבה בנים רוצים שאני אהיה חברה שלהם אבל אני אומרת לא. אני אוהבת קניונים, בריכות, שופינג והאוכל האהוב עלי הוא פיצה.

היום התעוררתי וכל השיער הבלונדיני שלי היה מבולגן על הפרצוף שלי, אבל שמחתי כמה ששמחתי! כשחשבתי על אתמול- איזה כיף היה, יום הולדת ארבע עשרה!! היה כל כך כיף! כמובן שעשיתי מסיבת פיצה עם כל החברות שלי ואחרי זה ראינו סרט. כולם קנו לי מלא מתנות פשוט נהנתי כל כך!

היום אמא הרשתה לתת לי יום חופש מבית ספר, איזה כיף! אז לקחתי את מור איתי לפארק. שיחקתי איתה קצת ואז היא מצאה חברה ואני התישבתי ושיחקתי בפלאפון. בזווית עיני ראיתי את מור משחקת עם ילדה, היא נראתה בערך בגילי היה לה שיער חום גלי והיא חייכה כל הזמן. אני לא יודעת מה אבל משהו בה היה מוזר. פתאום ראיתי אותה ואת מור מתקרבות אלי היא קמה ואמרה לי:"הי, לי קוראים גם מור את יודעת אני ומור אחותך חברות,מור ומור" היא ציחקקה בהנאה. אוקי. חשבתי מוזרה… חזרנו הביתה ומור לא הפסיקה לחפור על הילדה הזאת-מור. באיזשהו שלב ממש התעצבנתי עליה:"חלאס מור! באמת כמה אפשר לחפור על המור הזאת יאללה היא סתם ילדה מפגרת!" מור אחותי ממש נעלבה והתעצבנה עלי.

למחרת קמתי מוקדם הסתכלתי במראה. סידרתי את השיער לקוקו גבוה ומתוח. אני חייבת להיראות טוב, היום זה היום השני שאני בת  ארבע עשרה, אני חייבת להיראות בוגרת יותר! באתי לבית ספר עם חיוך על הפנים. כל החברות ניגשו ואמרו מזל טוב וחיבקו אותי. אחרי בית ספר הלכתי עם שירה החברה הכי טובה שלי לפארק. היינו בטלפון, דיברנו וצחקנו. פתאום הרגשתי שמשהיא נוגעת לי בכתף הסתובבתי וצעקתי:"מי את?!" צרחתי בבהלה אל הילדה המוזרה שנגעה בי. ומי זאת הייתה? מור המוזרה! "הי," היא אמרה לי עם חיוך,"זוכרת אותי אני? מור. ואת אחות של מור." היא ציחקקה והלכה. "אוקי.." שירה אמרה, "מה זה היה?" "אל תשאלי" אמרתי,"ילדה הזויה. היא ראתה את מור אחותי אתמול בפארק והתלהבה ממנה ממש.." "אומיגוד עכשיו שאני חושבת על זה אני מזהה אותה. היא גרה בבניין שלי. היא אוטיסטית, די מפגרת." שירה אמרה וחזרה לטלפון שלה.

כנשכבתי במיטה חשבתי על מור, מסכנה… כולם חושבים שהיא סתומה רק בגלל שהיא אוטיסטית. למחרת הלכתי ישר אחרי בית ספר לפארק-לבד. רציתי לפגוש את מור. כשראיתי אותה חייכתי אליה ונפנפתי אליה. היא חייכה בחזרה והתקרבה אלי. "הי", אמרתי."אני שרון אחות של מור ואני כבר יודעת שלך קוראים  מור." היא חייכה."רוצה לשחק", שאלתי אותה. החיוך שלה היתה תשובה מספקת. מאותו יום אני ומור היינו נפגשים בפארק כל יום, לפעמיים מור אחותי הייתה באה ומצטרפת אלינו. בהתחלה היה לי קשה להתרגל לאוטיזם אבל אז למדתי להתרגל ולאהוב את מור איך שהיא. למדתי מה זה אוטיזם, למדתי שזה מחלה, למדתי שמור אולי קצת איטית ממני ואולי מתנהגת קצת שונה, אבל גם למדתי שאפשר לדבר איתה, צחקתי איתה, חיבקתי אותה, ביליתי איתה והכי חשוב נהנתי איתה… מור ילדה מהממת היא כל כך מיוחדת היא לא שונה והיא לא מפחידה. היא מיוחדת ומקסימה. בהתחלה לא רציתי ששירה תכיר אותה, אבל אחרי כמה זמן פשוט נפגשנו. שירה, מור אחותי, מור חברה שלי ואני יצאנו לגלידה. זה היה הגלידה הכי מצחיק שאכלתי אי פעם. שירה דווקא התלהבה ממור וחשבה שהיא מצחיקה. מאז הפכנו לשלישיה נהיינו החברות הכי טובות. אנחנו יושנות ביחד, מבלות ביחד ונהנות ביחד.בזכות מור נהייתי בן אדם טוב יותר, אכפתי יותר וסבלני יותר.

קשה לנו הנוער של היום להבין מה זה שונה. זה לא רק קשור לאוטיזם זה קשור להכל. ילדה שאין לה טלפון, היא לא יפה,או מצחיקה, אנחנו מתייגות אותה. מתייגות אותה כחנונית מסריחה שאין לה חברות. אבל מה אם מאחורי ה"חנונית" הזאת מתחבאת ילדה מצחיקה וחברותית שאנחנו לא נותנים לה להתגלות? אני פשוט רוצה לאחל לכולכם שתמצאו את המור שלכם. את הילדה שתוציא ממכם את הטוב ביותר, ילדה שתוכלי להיות מי שאת רוצה להיות, ילדה שתהיה באמת חברה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
2 תגובות
  1. רייצל הגב

    איזה סיפור מדהים ומרגש

    דרג
  2. שירה ממן הגב

    סיפור מיוחד ממש שמלמד כל כך יפה!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן