שתיקה

מילים נשפכות,

זורמים נהרות.

אנושות מדוברת,

ריקה ורועשת.

צלילים, קולות.

חסרי מנוחה.

אנשים, פגישות.

נוצרת שיחה.

אין מקום לשתיקה,

המעשים מתנדפים,

אין מקום לשתיקה,

מתכסה במילים.

אין מקום לשתיקה,

ריקה וכואבת כמו השכול,

לא מכילה דבר,

אך מכילה הכל.

היא שווה זהב,

אך לא נחשקת,

נצנוצה חלש ובהיר,

הולכת ודועכת.

השאון לא פסק,

אישיות נעלמת,

גשם חזק,

המטריה נשברת.

המילים נגמרות,

ואיתן החיים,

מתקצרים לעיננו,

חסרי משמעות.

לא נזכור משפטים,

לא נזכור לחישות,

עיניים רואות אוזניים שומעות,

הלב לא שוכח, מראות, רגשות.

אין מקום לשתיקה…

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן