
הלילה / תמר סטינלדר
"זאת הייתי אני" צעקתי, לא הבנתי מה אני עושה באותו רגע, מה שידעתי שאני חייבת להוציא אותה מהמצב הזה, גם אם זאת לא הייתי אני
"זאת הייתי אני" צעקתי, לא הבנתי מה אני עושה באותו רגע, מה שידעתי שאני חייבת להוציא אותה מהמצב הזה, גם אם זאת לא הייתי אני
ושם אני עומד. קטן. תמים. מול אבנים ענקיות. מול קיר שראה שמחה ועצב מעורבים בשנאה. ומעל הקיר. ה- קטן? לא, גדול. יש מקום. עטוף בקיר,
היה זה ליל חורף קר ובחוץ השתוללה סערת ברקים ורעמים, אבל למרות הסערה המשתוללת בחוץ יצאו למסע ארוך ומפרך להחזרת ארנק אבוד של אישה זקנה
המבחן הזה קשה,כולם חוץ ממני כבר עומדים לסיים אותו, כולם חוץ ממני. אני מרגישה נורא, אני לא מבינה כלום בלשון, אני רק יכולה להתרכז בצינור
פרק 1: העולם מנקודת המבט שלי זה היה ירוק וסגול ואפילו טיפה לבן ואז הלל צרחה "הפסטה מוכנה", כבר ידעתי איפה המטבח קודם כל אני
השעה היתה שש ורבע בבוקר. התקלחתי, צחצחתי שיניים, התלבשתי, לקחתי אוכל ויצאתי. הלכתי ברחוב לכיוון תחנת האוטובוס, כשלפתע צלצל הטלפון: הלו? שלום? מישהו? אממ.. שלום.
" "לילה טוב" אמרתי לבנותיי, כיביתי את הנר, והלכתי לסלון, אבל שם חיכתה לי הפתעה. ראיתי את בעלי עומד בכניסה וניראה מיואש."הרומאים פתחו במצור על