כיתות יא-יב

(המשך) חלק ב' למחרת, עשרים ספינות מלחמה הפליגו לתוך המארה נוסטרה בשחר היום, אור עדין מרפרף מעל דפנות האורן העבות, מהבהב על המפרשים ומנשק את

70 \ שירה פרי "עָלָה עֲלֵיהֶם נֵירוֹן קֵיסָר. כְּשֶׁהִגִּיעַ זָרַק חֵץ לְמִזְרָח – וְחָזַר וְנָפַל בִּירוּשָׁלַיִם; לְמַעֲרָב – חָזַר וְנָפַל בִּירוּשָׁלַיִם, וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. 

אני מכיר מישהו, מישהו שאם תפגשו אותו, לא תדעו שהוא צופן סוד, סוד שאפתח אותו בפניכם, סוד גדול,  תעלומה נסוכה על פניו, מסתורין שמביט אלי

אני רחוק מלסיים לסדר, המדפים עוד ברובם ריקים. יש ערימה מבולגנת של זכרונות על השטיח בסלון, שמישו ידאג בבקשה לסדר את זה. מצטער, זה קצת

לאדון סר ווינסטון צ'רצ'יל איך אתה מצליח להיות כזה איך שאומרים את זה היום: "מגניב"? בשונה מכל ראשי הממשלה אתה שותה וויסקי, מעשן סיגרים ולא

אחרי הגשם הכל זח אחרי הגשם. נקי, ירוק, מצוחצח. מריחים את האוויר הטהור. השמים בהירים. אחרי הגשם מורידים את המעיל כי השמש יצאה מאחורי העננים.

לפני שנים רבות, בממלכה לא רחוקה מכאן, הייתה נסיכה. ולנסיכה היה שמלה, שמלה מפוארת ויפה, מאין כמוה. יום אחד, המכשפה הקנאית, הטילה כישוף. והשמלה נקרעה,

המסע הזה הוא שונה, מיוחד, טיפה מרגש. זו יציאה לדרך חדשה, ואם נגיד את האמת? אתה קצת חושש. אך ברגעים דומים של קושי, תזכיר לעצמך