כיתות יא-יב

*

הָרַעַשׁ הַמְּרַטֵּשׁ עוֹד צוֹרֵב בְּצַלָּקוֹת הָאֲבָנִים. הַדָּם עוֹד נִקֵּב בִּסְדָקִים יְשָׁנִים מְלַאי חֲרָטָות נְּפִילָה אֶל הַשָּׁחֹר אַחֲרֵי זִנּוּק כַּבִּיר מָלֵא חַיִּים וְאוֹר וְרֶגֶשׁ מְּמַלֵּא נִימִים

קרא עוד »

שקט בסערה

מַדּוּעַ לִיבִּי בּוֹהֶה אֶל תּוֹךְ הָאֲפֵלָה בַּחוּץ הַכֹּל קֶסֶם: שֶׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת, צִפּוֹרִים בְּצִיּוּצָם הָאָבִיב בְּשִׂיא אַךְ תִּקְווֹתַי נוֹשְׁרוֹת אַט אַט כַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת הַקֹּר חוֹדֵר לָעֶצֶם

קרא עוד »

זמן

 אי אפשר לקנות זאת, זה עצוב, לכל אחד יש אחד משלו, אך הוא קצוב. המיוחדים מנצלים אותו ופורחים, בעוד אחרים אותו סובלים, מעבירים ומעבירים. לפעמים

קרא עוד »

יאוש

מפסיק, לא מתאמץ יותר מדי, החץ נזרק. והנה שוב נפלתי, גלגל שלא תלוי בדבר. בור שחור, עננים עמוקים. אויב טוב שנמצא בראש, ייאוש נושא בידיו,

קרא עוד »

בשבילך, אהובתי/ עדי בן דוד

פרולוג- עמעום האורות האחרונים עוד נראה ממרחק, בהיעדר האור, מבשרים הם על בואו של הלילה. השעון מתקתק, הרחוב משתתק, אנשים רדומים. על פי סדרו המופתי

קרא עוד »

אור הירח

הירח מאיר את פנייה מסנוור את הציפייה שלה לעתיד זהיר שמחכה להתממש, היא מנגבת את שאריות הפחדים שנשארו מליל אמש ומשכיבה את החששות לישון. לפעמים

קרא עוד »

חירות (?) / תהילה שושנה אבגי

"הי! חכי!" צעקתי לה. היא לא שמעה, לא רצתה לשמוע. רצתי אחריה כפי שלא רצתי מימיי, נתקלתי באבן קטנה ומעדתי, בפעם השנייה. זיהיתי את האבן,

קרא עוד »

והייתי לכם לאלהים/אהרון עובדיה

פְּעָמִים, כָּל כָּךְ אַפְסִי, לְעֻמָּתִי, הָאֲמִיתִּי. פְּעָמִים, קַטְנוּנִי מִכְּדֵי לִהְיוֹת מַפְעִימִים , הַפְּעָמִים הָאֵלּוּ. בַּכִּיוּוּץ שֶׁבַּלֵּב. חוּטִים שֶׁל שָׁמַיִים, כַּנְפֵי אֱלוֹהִים, הַמֵּצִיץ בַּעֲדָם. מַאֲזִין עֲדִי

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן