א' אב תשע"ב

יומני היקר, היום התחלתי לכתוב בך, כי אמא אמרה שאתה יכול לעזור לי עם זה שעברנו דירה מצפת לבאר שבע, אז בוא נעשה היכרות: קוראים לי לירז שמואלי, בת 12 וחצי, גרה בבאר שבע. אני אלמד בכיתה ה'2 בבית הספר היסודי "ממעמקים" באר שבע. יש לי 2 אחיות תאומות בנות 9 ואח גדול בן 14 ואני אוהבת לשיר ולרקוד. אני מתכננת לכתוב בך הרבה.

ג' אייר תשע"ה

זה לא הוגן! זה פשוט לא הוגן! שוב לקחו לי את הקלמר! אני לא מבינה למה, אולי פשוט כי אני טרף קל ונוח. כל אחת גם אומרת משהו אחר, ילדה א' אומרת שילדה ב' לקחה אותו, ילדה ב' אומרת שילדה ג' לקחה אותו, וילדה ג' אומרת שילדה א' לקחה אותו, למי להאמין?

אני גם לא יכולה לשתף ולהראות את מה שאני אוהבת (לשיר ולרקוד) כי אני לא יודעת מה יגידו, כי כבר קרה שניסיתי (בצפת) להפגין את הכישרונות שלי ורק צחקו על זה, אבל זה סיפור אחר, בכל מקרה, אני כבר לא שרה, רק רוקדת, וגם זה רק בחוג בקצה השני של העיר. אולי אתה חושב: "וואו, אז היא לא שרה, אז מה?!" אבל זה לא ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד שרתי, ועכשיו, אני לא יכולה לשיר יותר כי אני לא יודעת מה יגידו. בכל מקרה, לא בא לי שיצחקו עלי גם בגלל זה, ממילא יש להם מספיק סיבות לצחוק עלי, לא צריך להוסיף להם עוד אחת, אני מקווה שזה ישתנה לטובה מתישהו.

תמיד זה ככה, תמיד מתנכלים לי, תמיד צוחקים עליי, תמיד לא משתפים אותי בכלום, אפילו לבת המצווה שלי הם לא הגיעו, למרות שהשקעתי וטרחתי והזמנתי ולבת המצוות שלהן ברור שהגעתי, למה? למה הן עושות לי את זה? לא עשיתי להן שום דבר רע!

כל פעם שמישהי שואלת אם מישהי רוצה לשחק במשהו, ישר אני אומרת שאני רוצה, אבל אף פעם לא מרשים לי! למדתי כבר לא לבקש מאף אחת שום דבר, הרי גם ככה הן לא ירשו לי, אז למה להתאמץ? אם אני צריכה מחק, עיפרון או כל דבר אחר אני מבקשת מהמורה או מנסה להסתדר בלי.

אני גם לא יכולה להשתתף בתחרויות של בית הספר כמו נגיד תחרות הכישרונות שתהיה לנו באולפנה שלנו, אולפנת "מעשה בראשית" באר שבע, כי אני לא יודעת מה יגידו.

חוץ מזה שרק עכשיו יש לי חברה, קוראים לה נעמה אברהמי, והיא יושבת לידי. היא היחידה מהכיתה ששמעה אותי שרה וראתה אותי רוקדת, היא כל הזמן לוחצת עליי להשתתף בתחרות כישרונות, אבל אני לא רוצה, אני מפחדת.

ד' אייר

וואי, היום היה טקס יום הזיכרון באולפנה וכששרנו את "התקווה" עמדתי בין נעמה לבין ה"סגנית" של שרית, הילדה הכי מקובלת בשכבה, לסגנית שלה קוראים לינוי. כששרנו, ניסיתי להבליע את קולי כמה שיותר, אבל זה לא עבד, לינוי שמעה אותי. ברגע שהיא שמעה אותי היא אמרה: "וואו! לירז? ככה את שרה? את חייבת להשתתף בתחרות הכישרונות של האולפנה!"  לא האמנתי למשמע אוזני! ולמרות שהיה נראה כאילו היא הבליעה חיוך החלטתי להתעלם מזה ולשים לב רק לזה שאם לינוי אומרת שיש לי קול יפה, מה כבר יש לי להפסיד אם אלך לתחרות? הרי אם לינוי הייתה שומעת את הקול שלי וצוחקת זה אומר שכנראה מה שחשבתי שיקרה התגשם אבל למזלי זה לא נכון, איזה כיף! לפתע שרית, שעמדה בצד השני של לינוי אמרה: :"לירז? שירי רגע, אם לינוי אומרת שאת שרה יפה אני חייבת לשמוע אותך שרה כי לינוי היא מבינה גדולה במוזיקה (שוב פעם היה נראה כאילו היא מבליעה חיוך) אני חייבת לשמוע אותך שרה" אמרתי לעצמי: 'סבבה, אם שרית רוצה לשמוע אותי, היא תשמע אותי בצורה הכי טובה שאפשר' ואז שרתי לה את "התקווה" היא הייתה בשוק! "לינוי את כל כך צודקת!" היא אמרה "היא חייבת ללכת למופע כישרונות! את שומעת לירז? את פשוט חייבת!" אוקיי, אני אלך, אין לי כל כך ברירה, אחרת יצחקו עליי שאני פחדנית ואני לא רוצה להוסיף להם עילה לצחוק עליי, עדיף ללכת לתחרות, במקום שיגידו שאני פחדנית.

ו' אייר

עוד שבועיים תחרות הכישרונות! זאת אומרת, החלק הראשון שלו. חמש המקומות הראשונים בתחרות הבית ספרית עולים לשלב ב', שהוא של כל המחוז, שלושת המקומות הראשונים שבתחרות המחוזית עולים לתחרות הארצית שבה המקום הראשון זוכה בפרס מטורף! הבעיה היא שלא החלטתי האם לרקוד או לשיר בתחרות, בשניהם אני טובה באותה המידה! אולי אשאל את נעמה? כן, זה רעיון טוב!

 

ז' אייר

אתמול שאלתי את נעמה והיא הציעה לי לשיר, אבל איזה שיר?

ח' אייר

יש לי רעיון! אולי "תן" של רוני דלומי? כי זה אחד השירים האהובים עלי. כן! אני הולכת להתאמן.

ט' אייר

כל הכיתה כבר שמעה שאני הולכת לתחרות, יש בנות שצוחקות ויש בנות שחושבות שאני יכולה לעבור לשלב המחוזי, הבעיה היא שאף אחת לא באמת יודעת איך אני שרה כי אף אחת לא באמת שמעה אותי שרה אז אין להן באמת דעה אמיתית, פשוט הבנות שחושבות שהעולם נוצר בשבילן צוחקות וכל השאר רק מנסות לעודד אותי. בכיתה שלנו, חוץ ממני, יש עוד חמש בנות שנרשמו לתחרות, שתיים שרות בלהקה שמורכבת מכל מיני בנות מכל השכבה (אין לי מושג מי הן), אחת בשם רננה מלכיאלי שעושה מופע קסמים, אחת בשם אפרת כהן, שעושה משהו עם כוסות (לא הבנתי איך קוראים לזה), ועוד אחת בשם יובל וייס ששרה. מהשכבה, חוץ ממני יש עוד ארבע בנות ששרות. בסה"כ, מכל האולפנה, יש בערך 60 בנות שנרשמו, מה שאומר שיהיה עוד שלב, שבו רק מי שנרשמה והשופטים צופים בו, רק שלושים מהן יעלו לתחרות מול כל האולפנה ומתוך ה שלושים האלה רק חמש עוברות לשלב הבא.

י"ג אייר

עוד שבוע התחרות! אני כבר ממש טובה בשיר הזה, הלוואי שאעבור לתחרות המחוזית.

היום הודיעו מה יהיו הפרסים של הזוכים בתחרות הארצית: מקום שלישי: זוכה בפרס בשווי 1000 ₪

מקום שני: זוכה בפרס בשווי 2500 ₪ ומקום ראשון: זוכה באופני הרים ו1000 ₪ לכל מיני תוספות לאופניים, יואו! זה שווה! אני מקווה שאזכה! זה יהיה חלומי.

ט"ו אייר

היום כשעברתי ליד הקפיטריה שמעתי קולות של נגינה, נכנסתי לראות ולא תאמין יומן מה ראיתי, ראיתי את לינוי, שרית, ועוד כמה בנות מקובלות מנגנות ושרות, לאחר שהן סיימו, שמעתי אותן מתחילות לרכל, על מה שההיא עשתה, ועל התסרוקת חדשה של ההיא ואז שמעתי אותן מדברות עליי, זה מה ששמעתי: "אני לא מאמינה שלירז באמת האמינה שהיא שרה יפה, וזה שאני 'מבינה גדולה במוזיקה', שרית, תקשיבי, זה היה גדול!"

רגע, רגע, רגע, לא הבנתי. זה לא נכון שאני שרה יפה? הן רק רצו לצחוק עליי? מה יצא להן מזה? יש לי רעיון! אני אלך לתחרות, גם, זה יראה להן שאני לא שמה עליהן, וגם אני אנצח אותן, זה יהיה קל, כי הן פשוט ניגנו מכוער ולא בהרמוניה.

י"ז אייר

היום הייתה חזרה כללית של כל מי שנרשמה לתחרות, בהתחלה עשינו רק חזרות על עלייה לבמה וירידה ממנה כדי שנזכור אחרי מי אנחנו, ואז עשינו שתי חזרות באמת.  כולם אמרו שהסיכוי שאנצח הוא ממש גבוה.

י"ח אייר

היום ילדה מכיתה י"א פרשה אז עשינו עוד פעם חזרה של העליות והירידות מהבמה, אני שהייתי דיי באמצע – עברתי להיות אחרונה שזה הכי כיף כי אז זוכרים בבירור מה עשית, והלהקה של לינוי ושרית שהייתה אחרונה – עברה להיות ראשונה שזה הכי גרוע כי גם זה מלחיץ להיות ראשון וגם עד שנגמרת התחרות אף אחד לא זוכר אותך במיוחד שאתה גרוע כל כך כמו הלהקה שלהן, באמת אין לי מושג איך הן עברו את התחרות המוקדמת, כנראה פרוטקציות…

י"ט אייר

מחר התחרות! היום עשינו חזרה גנרלית וכולם אמרו שהייתי מצויינת ושהסיכויים שלי לזכות ממש גבוהים. הבעיה היא שלינוי ושרית הצליחו להסית כמעט את כל הכיתה נגדי, ובגלל שהזכייה בתחרות הבית ספרית כוללת בתוכה גם הצבעה של השופטים וגם הצבעה של התלמידים ובגלל שכמעט כל הכיתה עכשיו נגדי יהיו לי פחות קולות ואז הסיכוי שאזכה יותר נמוך.

אולי כדאי שמחר אני לא אדבר כדי שהגרון שלי יהיה יותר נקי וצלול ואז אני אשיר יותר יפה (קראתי איפה שהוא שזה עוזר)

כ' אייר

היום התחרות! אני לא מדברת בכלל, למזלי, התחרות מתקיימת בשעתיים הראשונות, מיד לאחר התפילה, כך שאני לא צריכה להיות בשקט הרבה זמן. התחרות מתחילה…!

עכשיו היה התור של הלהקה של לינוי ושל שרית והן היו פשוט גרועות! המתופפת חטפה פחד במה באמצע והפכה לפסל וכל אחת שרה בקצב אחר זה היה פשוט מזוויע!

עוד שתי בנות תורי! אני מפחדת שאשכח את המילים, אני עושה חזרה קטנה…

אני עולה עכשיו! תאחל לי בהצלחה…

עכשיו היה תורי ונגמרה התחרות, בהפסקה בנות יצביעו ובשעה השלישית יודיעו מי עולה לתחרות המחוזית, שששששש! עכשיו מודיעים: "והבנות שעולות לתחרות המחוזית הן: מקום חמישי: רחל תנעמי (היא שרה) … מקום שני: אפרת כהן (מהכיתה שלי) (כל הכיתה צורחת מגאווה) מקום ראשון:… לירז שמואלי! כל הכיתה צורחת, גם מקום שני וגם מקום ראשון! איזה כיף! עכשיו אני צריכה לחשוב על שיר, אולי את "משהו חדש מתחיל"? זה שיר ממש יפה. יופי, יש לי שיר. אבל יש לי גג שלושה ימים ללמוד את המילים! מה אעשה?

כ"ב אייר

עברו יומיים וכבר למדתי את השיר! עכשיו יש לי חמישה ימים שבהם אני רק מתאמנת, מתאמנת במקלחת, מתאמנת כשאני אוכלת, כשאני הולכת לישון, הולכת לאולפנה וחזרה, בקיצור כל היום, הלוואי שהמאמץ ישתלם ואני אעלה לתחרות הארצית.

כ"ד אייר

איזה לחץ! לא עובר יום בלי שלפחות שלושה אנשים חוץ מהמשפחה שלי שומעים את השיר, אני כל היום מתאמנת, כבר אין לי כוח לכל הלחץ הזה!

כ"ז אייר

היום התחרות! אני נוסעת עם היועצת ועם ארבעת הבנות האחרות לתחרות שמתקיימת בפתח תקווה.

שתי דקות אחרי שהגענו התחילו להסביר לנו על הסדר של העלייה לבמה, למזלי יצאתי שוב בין האחרונים, אני השלישית מהסוף, שזה ממש כיף.

עוד מתמודד אחד תורי! תאחל לי בהצלחה! (למרות שאתה יומן…)

הלוואי שאני אעבור!

עברתי! במקום הראשון! איזה כיף! מהאולפנה שלנו רק אני עליתי, יומן יקר, אתה מאמין? עכשיו אני צריכה לנסוע בערך כל יומיים לתל אביב, למישהי בשם אדווה כדי להתאמן על השיר, נראה לי יודעת כבר איזה שיר אני אשיר, את השיר "שווים" של רן דנקר, אני גם יודעת אותו בשפת הסימנים אז אוכל לעשות חצי השיר בשפת הסימנים וחצי מהשיר לשיר באמת.

אני רק מזהירה שלא אוכל לכתוב הרבה עד התחרות כי אהיה עסוקה, מצטערת.

א' סיוון

מתברר שהתחרות בעוד 10 ימים, מה שאומר שאני לא אכתוב בך כמעט בכלל כי כל היום אני עסוקה, אז רק אומרת שאני הזהרתי. סורי…

ח' סיוון

(אני כותבת את זה באוטובוס לתל אביב אז יכול להיות שאעצור באמצע כי אני כבר בכניסה לעיר…)

אני מתקדמת ממש טוב עם השיר, וכולם אומרים שהסיכוי שלי להגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים גבוה מאד, אני מקווה שהם צודקים…

האימונים שלי עם אדווה כבר ממש מתקדמים, בהתחלה היינו שלוש בנות, אדווה אני ועוד מישהי ממחוז שרון שומרון שעלתה במקום הראשון (כמוני) שקוראים לה שירה מלאכי, עכשיו אנחנו רק אדווה ואני אבל אני עדיין בקשר עם שירה, היא רוצה לשיר איזה שהוא שיר באנגלית, בשבילי, שיר באנגלית יהיה לי קשה, כי אני לא כל כך טובה באנגלית אז יהיה לי קשה ללמוד את המילים… אבל אני ממילא שרה את "הלב שלי" אז זה לא משנה… טוב הגעתי, אני חייבת לזוז…

י' סיוון

היום התחרות! אני לא מאמינה! נסעתי עם אמא שלי לבנייני האומה בירושלים, וואו, זה מקום ענק! שאר המשפחה שלי תבוא מאוחר יותר. בכל מקרה, לאט לאט התחילו להגיע כל הילדים ונבלענו במאחורי הקלעים

עוד שני מתמודדים מגיע תורי אני עושה חזרה אחרונה, זה כל כך מלחיץ!

אני עולה עכשיו, תאחל לי בהצלחה!…

עכשיו היה תורי, שרתי בדיוק כמו שרציתי, כל מי ששמע אותי אמר שהסיכויים שלי לזכות מאד גבוהים, אם כי אף אחד עוד לא עשה דבר כזה לפני, לא הבנתי מה זה "הדבר הזה" אבל ניחשתי שזה זה ששרתי שיר בשפת הסימנים. טוב, אני צריכה ללכת, מודיעים על הזוכים, הלוואי…

זכיתי! במקום הראשון! אני לא מאמינה! זה מה שאמרו: "והזוכה במקום הראשון הוא, היא, הם, הן… (תופים…) לירז שמואלי מאולפנת "מעשה בראשית"" הייתי בשוק! כל הכיתה צרחה (הן גם באו…) טוב, אני צריכה ללכת, ביי!…

י"ב סיוון

פעם ראשונה מאז התחרות שהגעתי לאולפנה, בשנייה שנכנסתי כל הכיתה קפצה עליי וצרחה "הפתעה!" זה היה כיף!

תחשוב על זה רגע, פעם ראשונה מאז שעברתי לבאר שבע, שכל הכיתה מתעניינת בי, אתה מבין את זה? סוף סוף יש לי יותר מחברה אחת!

 

(לאחר ארבעה חודשים)

י"ב תשרי

עברו ארבעה חודשים מאז הסיפור הזה, אני כבר בכיתה ח', אני הכי מקובלת בכיתה, סוף סוף הבינו שאני ובה בהרבה דברים, כמו להציג, לשחק וכו'… אני מודה לה' על כל מה שעשה לי, ועל הדרך שעברתי עד שהגעתי למי שאני היום, ככה אני יכולה להבין את כל הבנות שלא הכי מקובלות ולעזור להן. אני מקווה שמעמדי יישאר כמות שהוא למשך הרבה זמן.

אוהבת: לירז

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
4 תגובות
  1. מעין אור בלאו הגב

    סיפור יפה ומיוחד!

    דרג
  2. ל.ש.ש.ק. הגב

    כל כך התחברתי ללחץ שליז מרגישה לפני התחרות, סיפור מהמם!

    דרג
  3. עדי הגב

    וואו ממש יפה!!! אהבתי ממש!!

    דרג
  4. אפרת הגב

    התחברתי ללחץ של לירז ועל ההפיכה שלבי ממקום רע למקום טוב
    הכתיבה ממש יפה!!
    סיפור יפה!

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן