האמת/ שירה סיבוני

היום, שניה לפני שנגמר הערב החשוב והבלתי נשכח הזה, נזכרתי ביום שפעם נראה לי הכי נוצץ, מדהים ומרגש בחיי. הערב שבו הופעתי לראשונה בניו יורק.

לפני חמש שנים, התשוקה שלי הייתה המוזיקה, ניגנתי בגיטרה. והערב הזה היה נראה לי אז פשוט מדהים. הבמה הענקית הייתה מוארת באורות נוצצים ומקושטת בקישוטים של חג המולד. זה נראה לי פשוט זוהר ומקסים. באותו הערב, ניגנתי לצד זמרת מפורסמת. התרגשתי מאוד ואפילו לא ידעתי שבימים אלו העם שלי חגג את חג החנוכה. גרתי בניו יורק וראיתי רק את האורות הגדולים והמושכים של חג המולד, ולא את הנרות הקטנים של חג החנוכה. וכשהופעתי אז, כשראיתי את כל האנשים שמריעים לי, הייתי בטוחה שעשיתי את הדבר הכי חשוב ומשמעותי שאי פעם מישהו היה יכול לעשות. התרגשתי מאוד, אבל ההתרגשות הזו נגמרה די מהר. הופעתי עוד פעם, ועוד פעם עד שלבסוף זה כבר לא ריגש אותי כל כך, ומדי פעם חשבתי לעצמי, מה יותר חשוב? חיי זוהר נוצצים אבל בודדים, או חיי משפחה פשוטים ומאושרים? אומנם הייתי בקשר עם משפחתי, אבל לא קשר חזק. שוחחתי איתם לעיתים רחוקות ולא ביקרתי הרבה, הייתי עסוקה בחיים שלי. אבל לא עבר זמן רב עד שחיי השתנו. הזמרת שהופעתי איתה מצאה מישהי אחרת ובשנייה אחת פשוט הוציאה אותי מלוח ההופעות שלה. באותו יום הייתי ממש עצובה, אבל ידעתי שזה בעצם סימן שמכוון אותי לחיים חדשים. התחלתי לחפש את עצמי, לחפש משהו משמעותי בחיים, ולבסוף, אחרי מאמצים רבים והתלבטויות קשות, החלטתי לחזור לישראל ולחדש את הקשר עם המשפחה שלי.אחרי חודשים של מאמץ הצלחתי לחזור לארץ, זה לא היה קל לחפש עבודה חדשה ולחיות בבית חדש במקום חדש, אבל הייתי נחושה בדעתי למצוא משמעות לחיי. לאחר מספר ימים בישראל החלטתי לפנות לאחותי שחר, קיוויתי שתהיה לה עצה חכמה או כתובת של מישהו שיכול לעזור לי. היא מאוד התרגשה לשמוע שחזרתי ושאני מעוניינת ליצור איתם קשר שוב והיא מיד הזמינה אותי אליה לארוחת ערב. התארגנתי וכשהגעתי אליה הופתעתי לראות על ראשה מטפחת שמכסה את שיערה, הבנתי שהיא חזרה בתשובה, אבל החלטתי לא לשאול על זה כלום. התיישבנו יחד ליד שולחן עץ קטן ושוחחנו. שאלתי אותה מה שלום בעלה והילדים, היא סיפרה לי עליהם ועל החיים שלה ואז היא התחילה לשאול עליי. כמובן שהיא שאלה למה חזרתי, אחרי קריירה כל כך מוצלחת בניו יורק, ואני סיפרתי לה על השאלות שצצו לי על החיים, ועל כך שפיטרו אותי. היא הגיבה בצורה הכי טובה שאפשר. היא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא יודעת בדיוק מה אני צריכה, והזמינה אותי לשלושה ימים בעיר טבריה בעוד שבוע.

לאחר שבוע שבו הייתי מסוקרנת לדעת מה נעשה, ואיך זה קשור לבעיה שלי, כבר בשעה שמונה בבוקר אחותי חיכתה לי מחוץ לדלת עם שייק מנגו מרענן והמון אנרגיה.לאחר נסיעה של שעה, הגענו למלון, פרקנו את התיקים ויצאנו לדרך. אני ציפיתי שנלך לים או לקניון, אבל לאחותי היו תכניות אחרות, שאותן היא לא גילתה לי. כשהגענו למקום, הופתעתי לגלות שהמקום המיוחד שאליו היא לקחה אותי, הוא הקבר של הרמב”ם. לא הבנתי למה היא לוקחת מישהי, כל כך רחוקה מהדת, בשבוע השני שלה בישראל, דווקא לקבר של רב. היא התיישבה לידי ואמרה לי, שהיא רוצה לקרב אותי קצת יותר ליהדות, ואולי אוכל לקבל מענהלשאלות שלי. הייתי המומה, אבל היא הפצירה בי, שאנסה רק קצת ושבטוח ארגיש יותר טוב. היא נתנה לי ספר תהילים קטן, שקנתה במיוחד, שעליו כתוב באותיות כסופות הקדשה מרגשת. “לקים אחותי האהובה, אני מאחלת לך שבתוך זמן קצר תוכלי לקבל תשובות לשאלות שלך ושהספר הזה, יהיה מה שיחזק אותך ויקרב אותך לה’. אוהבת אותך המון, שחר”. התרגשתי מאוד, חשבתי על כל הדברים המשוגעים שעשיתי בחיי והחלטתי שאני פשוט אנסהלעשות מה שהיא תגיד לי, באותו רגע הרגשתי שהיא באמת תעזור לי. היא אמרה לי להתחיל לקרוא בכוונה את פרקי התהילים. אחרי זמן מה נסענו לעוד קברי צדיקים בטבריה- ר’ עקיבא,  ר’ מאיר בעל הנס ור’ יוחנן בן  זכאי. עם עזרה ועידוד של אחותי, הצלחתי לסיים את ספר התהילים הראשון שלי! בסוף היא נתנה לי לקרוא תפילה קצרה, וחזרנו למלון. היינו מותשות מהיום הארוך הזה ואפילו לא אכלנו ארוחת ערב, אבל הרגשתי סיפוק. הרגשתי שעשיתי משהו משמעותי.

למחרת היה לנו יום יותר רגוע, נסענו להרצאה של רבנית בנושא קיום התורה והמצוות. היא הייתה מאוד מיוחדת וגרמה לי להרגיש רצון לדעת וללמוד עוד. נחנו קצת אחרי היום המתיש הזה, ובשעות הצהריים, נכנסתי לחדרה של אחותי ואמרתי לה שאני רוצה ללמוד יותר לעומק את עולם היהדות. באופן מוזר הדבר קסם לי ורציתי להבין את סוד הקסם. חשבתי על כל החוויות שעברתי בזמן שהותי בארה”ב, על כל האנשים שפגשתי ועל כל השיאים שאליהם הגעתי, אך גם זכרתי ששום דבר לא באמת מילא אותי סיפוק ונתן לי תחושה אמיתית של משמעות. הרגשתי שחיי כפי שהיו הרגישו חלולים ובודדים. ידעתי שאני רוצה לעשות שינוי, והרגשתי שליבי נמשך אחר המילים העתיקות והקדושות שבקעו מתוך ספר התהילים שקראתי לראשונה. פתאום הרגשתי שאני לא מוכנה לבזבז עוד יום אחד מחיי.

ביום השלישי, האחרון, אחותי העירה אותי מוקדם, נתנה לי שקית עם מתנה בפנים ואמרה שאת המתנה הזו רצתה לתת לי רק כשאני אהיה מוכנה לזה, ועכשיו אני מוכנה. זה היה סידור קטן. היא אמרה לי שאני כבר יכולה ללמוד להתפלל. היא לימדה אותי במשך שעות את המשמעות של כל חלק בתפילה ואת הכוונות המיוחדות שנועדו לקרב אותנו לה’, להודות לו על כל הטוב שנתן לנו ולחזק אותנו בכל דבר בחיינו. לקראת הערב יצאנו לשיט קצר בכנרת, והיא אמרה לי שהיא מאוד נהנתה לבלות איתי את שלושת הימים המיוחדים האלו. ואני הודיתי לה על שלא וויתרה עלי ושחיזקה אותי. שתינו התרגשנו מאוד ולא רציתי שהרגע הזה יגמר. כשחזרנו הביתה נפרדנו בחיבוק והבטחתי לה שבכל שאלה שתהיה לי אפנה אליה.

מאז חלפה לה שנה עמוסה, שבה מצאתי משמעות לחיי, חגגתי את כל החגים עם משפחתי, התפללתי בכל בוקר ואפילו מצאתי את זיווגי. והיום, זה יום הברית של הבן שלנו, בדיוק שנתיים מאז אותו ערב שבו הופעתי לראשונה בניו יורק, ערב חנוכה. לבני הבכור שנימול היום, ביום המדהים והמרגש בחיי, קראתי אורי. האור הקטן שלי ששום אור מזויף לא יוכל להסתיר.

ומה שיפה בסיפור שלי, זה שלא ויתרתי על חלום המוזיקה. היום אני מופיעה מול נשים ומשמחת ילדים בהתנדבות בבתי חולים. למדתי שלעולם אסור להתייאש. עברתי מסע ארוך שבסופו לא שיניתי את החלום, אלא את הדרך שבה אני מגשימה אותו.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן