פרץ דרור בנאי אמר פעם
אהבה היא צורך, וצורך הוא כאב.
מעולם לא הבנתי את זה
עד שעזבת.
חלון הזכוכית נשבר,
וכל שבר ברח לכיוון שונה.
יחפה התקרבתי לאסוף את השברים.
איני מאשימה אותך
אינך היחיד שבא עם פטיש,
אינך היחיד ששבר.
אך לא אתה
לא הוא
לא היא
ולא הם
איש לא ראה את הדם ברגלי.
ואיש לא ראה
איש לא ידע
שהחלון הוא ליבי.
כשאדם מביט בחלון
הוא לא מסתכל עליו
הוא מסתכל
דרכו.
רואה את הנוף מאחוריו.
הוא עומד מולו,
מוגן ממזג האוויר
מסתכל על כל מה שהחלון מנסה
להסתיר.
ואם יש לכלוך על הזכוכית,
האדם ממהר לנקות אותו,
כדי שכלום לא יזכיר לו
שהחלון קיים.
ועכשיו, אמור לי,
האם אני החלון שלך?
