הקולות/ חנה לאה עקיבא

נפלת כמו כוכב מן השמיים, זעקת לעזרה.

אני לא ידעתי מה אעשה למענך

רציתי, ניסיתי, נכשלתי.

חשבתי שאוכל להצילך

חשבתי שאהיה ביחד איתך

עד היום שומעת אני קולות זועקים אלי מן האדמה

הם קוראים לי, מחכים לי ומצפים לי בתרדמה

הם מנסים לצאת, כמו אז לעולם

לראות את כל מה שידעו הם, אולי לראות את אהובי ליבם

אבל עכשיו הן נשמות הכלואות למעלה במרומים

הם לא יוכלו  לצחוק, לשחק, לבלות, להציל אנשים,

לנסות, לגלות את העולם, או סתם ליהנות מהחיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן