לבד אבל ביחד

בס”ד

לבד אבל ביחד/רוני ראם, ז’ 3, חן נריה

“מה זה, סוודר חדש?”

“נורא קר היום…”

“שמעת מה ליאור עשתה לרחל?”

“כן, אני יודעת”

שברי שיחות הגיעו אל טליה מכל עבר. כולן דיברו וצחקו, משתחררות אחרי השיעור הארוך והמעיק. ענבל ניגשה אליה וגם הן התחילו לדבר על כל מיני שטויות.

היה כבר אמצע היום וטליה השתוקקה לחזור הביתה, לשוקו החם ולשמיכת הפוך, להתכרבל עם ספר טוב וכמה עוגיות. לירון, חברתה הטובה, לא הגיעה היום. היא תהתה לעצמה מדוע לירון לא הגיעה.

לא מתאים ללירון להעדר מבית הספר מבלי להודיע לה. היא סיפרה לענבל על כך ולפני שזו הספיקה להגיב, דלת הכיתה נפתחה ולירון הופיעה. “חבל שלא דיברתי על המשיח” טליה צחקה ופנתה אל עבר חברתה הטובה. אבל ברגע שראתה אותה הבינה שמשהו לא בסדר.

לירון נראתה עייפה, עיניה שקועות והליכתה שפופה. טליה לא שאלה אותה מה קרה ביודעה כי היא לא מרבה לדבר על דברים שמציקים לה ומעדיפה להתעלם מהם. טליה הובילה את לירון אל ענבל ושלושתן המשיכו לדבר.

 “תראו, עשיתי חור שני. מה דעתכן?” ענבל שאלה. לירון וטליה אמרו שזה ממש יפה והחמיאו לה. “מה קרה טליה? מקנאת?” ענבל קרצה לה. טליה מיששה את תנוכי אוזניה החלקים והודתה “אף פעם לא הבנתי את המשיכה של אנשים לחורר את עצמם”. הן צחקו, כשלפתע נשמע הצלצול וכולן מיהרו להתיישב במקומותיהן.

טליה הקשיבה בעניין למורה ושמה לב שלירון מציירת מבלי להרים את עיניה מהדף. זה לא היה חריג, הציור תמיד עזר ללירון להתרכז. אבל תחושת הבטן של טליה אמרה לה שמשהו לא טוב קרה.

בהפסקה טליה ניגשה אל לירון ושאלה אותה “הכל בסדר? את מתנהגת מוזר”. לירון הביטה בה בעצב ,כאילו ציפתה לשאלה הזאת. היא יצאה מהכיתה וסימנה לה לבוא בעקבותיה. משהו בהחלט לא היה בסדר.

לירון הובילה אותה אל מאחורי כיתת האנגלית, המקום הקבוע שלהן. הן חלקו שם הרבה סודות וסיפורים, ותמיד התחבאו שם במשחקי מחבואים. אבל פניה הרציניות של לירון אמרו לה שהפעם הזאת תהיה שונה. טליה פתחה את פיה לדבר אך לירון הקדימה אותה. היא פלטה את המילים במהירות, כאילו שהן מורעלות. מילים ששינו את הכול. “סבא שלי נפטר. מחלת סרטן, אתמול בלילה”    

טליה הייתה המומה. היא נזכרה בסבא דני שלירון ביקשה מכולן להתפלל עליו רק לפני כמה ימים. מחלת סרטן. אתמול. נפטר. המילים חזרו על עצמן בראשה, מסרבות להיטמע. לפתע היא נזכרה בסבתא אחרת, בזמן אחר, בזיכרון אחר. זיכרון שהרחיקה מעליה כבר זמן רב. החיוך שלה, האור בעיניים. הפנים הטובות. הכורסא שעליה נהגה לשבת ולספר סיפורים.

ואז היא נזכרה בלירון, שעדיין נשאה אליה עיניים, מצפה לתגובתה. טליה הפטירה “אוי” קטן, מלמלה משהו על זה שהיא מצטערת, והסתלקה.

היא ידעה שנהגה בלירון בצורה גסה וחסרת התחשבות, וזו בטח זקוקה לתמיכתה. אבל היא לא יכלה אחרת. כרגע היא רק רצתה להיות לבדה, לעשות סדר במחשבות שמתרוצצות בראשה.

לפתע נשמע הצלצול. טליה שמחה שהשיעור התחיל, משהו שלא קרה לה מעולם. לפחות בשיעור מוחה הטרוד יוכל להירגע ולהתרכז בדבר- מה אחר. מדי פעם היא הגניבה מבט לעבר לירון וענבל שישבו אחת ליד השניה. ענבל החזיקה את ידה של לירון ומדי פעם לחשה על אוזנה. טליה הניחה שלירון סיפרה גם לענבל מה קרה. ולמה לא? הרי גם ענבל חברה טובה שלה, והיא בטוח הגיבה בצורה יותר טובה ממנה.

במשך שאר היום טליה התחמקה מלירון וענבל, והן התעלמו ממנה. הן המשיכו ככה עד סוף היום. לאחר שחזרה הביתה, הצהריים חלפו במהירות וטליה  אפילו לא זכרה מה היא עשתה בהם. בלילה, במיטה, היא התחילה להפנים את אירועי היום. ולאט-לאט להיזכר, בכל מה שניסתה לשכוח.

סבתא שלה, סבתא חנה, שנפטרה מסרטן, בדיוק כמו סבא של לירון. טליה תמיד הייתה קצת רגישה בנוגע למחלה הנוראה הזו. כל פעם שהתחילו לדבר על כך היא החליפה נושא או עזבה בפתאומיות, כאילו מנסה לברוח ממה שקרה.

טליה אף פעם לא הבינה למה דווקא סבתא שלה חלתה. למה זה קורה לאנשים הכי טובים? מכל האנשים בעולם, דווקא היא. היא, עם הבית החם והחיבוק האוהב שעטף אותה כל פעם שבאה לבקר. טליה נזכרה בכל הסיפורים המופלאים של סבתה, ובמיוחד בסיפור האהוב עליה שסבתא חנה מעולם לא התעייפה מלספר שוב ושוב, עד שטליה ידעה אותו בעל פה:

“בילדותי הכרתי ילדה ושמה פני. לפני לא היה בית, לא משפחה ולא חברים. אבל היתה לה כלבה ושמה שלג, והיא היתה כל עולמה. פני הייתה מאושרת. איך, אתם שואלים? מפני שכל מה שפני הייתה זקוקה לו, זו אהבה. שלג אהבה את פני ללא תנאי וזה מה שנתן לה כוח להמשיך. אבל השנים עברו, ובזמן שפני גדלה והפכה לנערה, שלג הזדקנה. הן נשארו יחד עד הסוף. עד ששלג נפטרה. פני ישבה על המדרכה ובכתה. היא הרגישה כאילו לקחו חלק ממנה. ואז, איש אחד התיישב לידה ושאל אותה “למה את בוכה?” . פני ענתה: “הכלבה שלי מתה” האיש הסתכל עליה לרגע ובחן אותה במבטו. ואז אמר לה “למה לך לבכות? הכלבה שלך נמצאת עכשיו במקום טוב יותר. היא מחכה לך שם, למעלה. צופה בך. ועד שתצטרפי אליה, תוכלי לעשות דברים טובים ומופלאים, שיעזרו לעולם, שיגרמו לה להתגאות בך”

זה הסיפור שאביה סיפר בהלוויה של סבתא.

למחרת, בבית הספר, טליה ישבה במקומה והסתכלה סביבה. לירון ישבה ממש מולה. היא לא התנהגה כרגיל. ובאמת, איך אפשר להאשים אותה? טליה לא הקשיבה לשיעור. המבט על פניה של לירון עינה אותה. היא זכרה מתי ראתה את המבט הזה. כשהסתכלה במראה, יום אחרי שסבתה נפטרה. היא הרגישה אשמה. היא זכרה איך כשסיפרה ללירון מה קרה לה, לירון תמכה בה ועזרה לה, לא עזבה אותה לרגע.  ועכשיו, איך היא גומלת לה? לירון זקוקה לה!

בהפסקה טליה ניגשה אל לירון ואמרה לה “אני מצטערת על איך שהגבתי כשסיפרת לי על סבא דני. זה היה נורא מצידי. את סולחת לי?” לירון הביטה בה לרגע, מנסה להחליט איך להגיב. ואז אמרה “אני מתגעגעת לסבא דני. אני זוכרת את הצחוק המתגלגל שלו, שהדביק את כל מי שסביבו. הוא אהב אגוזי קשיו, והביא לי כאלה בכל פעם שבא לבקר. אני זוכרת איך כל פעם כשהרגשתי לא טוב או נעלבתי, באתי אליו והוא דיגדג והצחיק אותי עד ששכחתי למה באתי בכלל”

וככה, כאילו לא קרה כלום, שתיהן שקעו בשיחה והעלו זיכרונות ישנים.

באותו ערב, טליה מיהרה אל ביתה של לירון וזו חיכתה לה שם, כאילו ידעה שתבוא. הן יצאו לטיול, הולכות סביב גנים ובשבילי עפר, תוך כדי אכילת אגוזי קשיו שטליה הביאה מבעוד מועד.

הן הגיעו אל בית הקברות, ונפרדו כל אחת אל קבר אחר, אל זיכרון אחר, אל אהבה אחרת. הן ישבו שם ודיברו כל אחת עם מי שעזב אותן. כשסיימו, פנו אל המדשאה שבסוף בית הקברות, והביטו בשקיעה. הן הידקו את ידיהן זו על זו, נשענות אחת על השניה, נאחזות בידיעה שהן לא לבד.

*מוקדש לזכרם של סבתא חנה וסבא דני ז”ל, שתי אנשים שהשאירו אחריהם רק זיכרונות טובים*

136 תגובות

  1. יפה מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

  2. וואו רוני כתבת מהמם מהסיפור אפשר ללמוד איך להתגבר על אובדן וזה יכול לעזור להרבה אנשים
    <3

  3. אני קוא ונפעם.
    נראה כאילן הסיפור נכתב ע”י סופרת עם שנים רבות של נסיון.
    מחכה לסיפור הבא

  4. סיפור יפה ומרגש!
    התיאור על סבתא חנה וביתה כ”כ נכון ומדויק!
    כמה מתאים שנכדה של חנה ע”ה תכתוב סיפור מלא ברגש עוצמתי ובהתחשבות בסובב.
    גילית בפנינו טפח מעולמך הפנימי ונוכחנו: התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
    תצליחי!!

  5. סיפור מעניין ומרגש…
    חשוב לזכור את החיות והקשר החם עם האנשים שהיו וחיו…

  6. רוני המטורפת
    כתבת סיפור מקסים בטירוף עם עלילה מעולה ומרתקת
    לקחת נושא כואב וכתבת אותו בצורה נהדרת ובדרך שלך.
    רואים שיש לך כישרון
    כל הכבוד👏👏
    אוהבת זוהר

  7. רוני יקרה ומיוחדת!
    נהניתי מאד מאד לקרוא את הכתבה היפהפיה שלך, וזאת מכמה בחינות. ראשית, הכתיבה שלך ברמה גבוהה מאד. לא הייתי חושבת כלל שמדובר בילדה. אוצר המילים שלך, הביטויים הספרותיים והדיוק הלשוני הם ברמה גבוהה ממש! שנית, נגעת בנושא כאוב, שלמרות שנפגשים בו שוב ושוב – תמיד בכל סיטואציה כזאת הוא מציף ונכנס למקום עמוק ביותר בלב וטוב עשית שנתת לזה המון מקום, ברגישות ובעדינות. נתת לרגש הזה להיות, לקבל אותו, לחיות אתו, לא להתכחש או להדחיק את קיומו, אלא לתת לו מקום של כבוד ומאידך – להבין את זה, לעבד את זה ולדעת איך לחיות ולהתנחם עם רגש חדש שמרומם ומחזק. אהבתי גם את חשבון הנפש שטליה עורכת עם עצמה. היא מרגישה את לירון, נוטלת אחריות על מעשיה, בכנות ובתום היא מתקנת. מה שיפה פה זה שזה בלי רגשות אשמה והלקאה עצמית. היא מבינה את עצמה ואת לירון כאחד. איזה מדהים! בגרות של ממש! ובמיוחד, אני מתרגשת כי היכרתי את סבתא חנה שהיתה לנו כדודה חמה ואוהבת, דמות של חיוך ואופטימיות, נתינה וערכים! יהי זכרה ברוך. אני בטוחה שהיא גאה בך מאד, רוני. המשיכי להרוות אותה נחת!

  8. רוני יקרה, כשקראתי את הסיפור לא האמנתי שמדובר בילדה בכיתה ז׳! זה סיפור שכתוב בשפה גבוהה מרגש ונוגע בנושא כואב ומורכב. מה שמיוחד פה זה האומץ שלך לבחור בגיבורה שמתמודדת, שטועה, שמתקשה ובסופו של דבר בוחרת בפתרון אמיץ ובוגר. כל הכבוד!!

  9. רוני, סיפור מקסים ונוגע ללב. כתבת בצורה מדויקת, בעדינות וברגישות תחושות שמרבית האנשים בכלל לא שמים אליהם לב וזה מה שעושה את הסיפור לאמיתי ומעורר הזדהות. סופרת אמיתית את. תמשיכי!!!

  10. ממש יפה ובטח לגיל שלה. כתיבה בוגרת עדינה ויפה שעוטפת רגש חזק. כל הכבוד !! יש לה בהחלט עתיד בתחום!!👏🏻👏🏻👏🏻

  11. רוני המתוקה,
    כל הכבוד על הסיפור היפה שחברת !
    איזו לשון עשירה וקולחת
    כמה רגש וחום השקעת בו.
    מאחל לך הצלחה עצומה
    בלימודים
    בכל אשר תעשי .
    אוהב
    סבא משה

  12. רוני, סיפור מקסים!
    החזיר אותי אחורה לסבתא שלי שנפטרה כשהייתי בגילך, אני זוכרת כמה זה טלטל את עולמי.. זו הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה. תודה לך על סיפור נוגע ורגיש.

  13. ילדה כותבת בסגנון מעל הגיל שלה ! מסודר מכוון ואוצר מילים מלא תענוג ורגישות מתאימות לנושא,
    בהצלחה בהמשך בדרך

  14. רוני יקרה,
    הכתיבה שלך ממש ממש יפה!!
    סיפור מרגש!!
    כמה מסר העברת בו….
    רמה מאד מאד גבוהה!!
    מקווה שתמשיכי לכתוב עוד סיפורים….

  15. סיפור מרגש ועמוק.
    מעלה געגוע לאנשים יקרים ותחושה שכולם כאן איתנו.
    כל הכבוד רוני! תמשיכי לכתוב!

  16. איזה יופי! התרשמתי ממש מהיכולת לבטא את עצמך בצורה טובה כל כך דרך מילים וסיפור.

  17. רוני מקסימה
    וואו! איזו כתיבה זורמת ובוגרת.
    הצלחת להביא את הדברים בצורה רגישה ואמיתית ומדהים לראות איך שילבת בעדינות מציאות ודמיון.
    מרגש לראות סגנון כזה מפותח בגיל צעיר.
    ממש נהנתי לקרוא.

  18. סיפור מעולה, מרגש ונוגע ללב. גם התוכן וגם הכתיבה מצביעים על כשרונותיך.
    עלי והצליחי.

  19. סיפור יפה ומרגש,
    כתוב בכישרון וחכמה.
    ערכי הדור הקודם וקולם
    מהדהדים במעשי הנכדות ורגישותן.
    יישר כח רוני!

  20. סיפור יפה ומרגש,
    כתוב בכישרון וחכמה.
    ערכי הדור הקודם וקולם
    מהדהדים במעשי הנכדות ורגישותן.
    יישר כח רוני!

  21. כתבת בשפה גבוהה ומרתקת! רואים שאת כותבת מכל הלב….
    בקלות אפשר להתחבר לדמויות ולגמוע את הסיפור המרגש הזה!

  22. רוני,
    יש לך כישרון כתיבה מיוחד במינו!
    מרגישים שאת קוראת המון…
    אני בטוחה שתשתמשי בכישרון הזה בהמשך.
    בהצלחה!!!!

    1. הסיפור מקסים!!! ממש!! רואים שהסופרת יודעת לכתוב !! נהנתי מכל רגע! תודה♥️♥️♥️

    1. סיפור מקסים ונוגע ללב, מלא רגש. סוף חזק עם מסר אמיתי וערכי: אנחנו אף פעם לא לבד.

  23. רוני האלופה
    כתבת סיפור מקסים עם עלילה טובה ומרתקת
    לקחת נושא כואב וכתבת אותו בצורה יפה ובדרך שלך.
    רואים שיש לך כישרון גדול..
    תמשיכי לכתוב ולקרוא ספרים
    כל הכבוד👏👏❤

  24. סיפור מרגש ונוגע.
    הסופרת הצעירה הצליחה בשפה פשוטה ותמימה לחבר לנושאים קשים ומורכבות של אובדן וחברות אמת.
    נראה שעוד נשמע מהסופרת המוכשרת,
    מחכים כבר לסיפורים הבאים.
    בהצלחה!

  25. וואוווווו מה זההה????
    בטוח שמדובר בילדה בכיתה ז’?..
    איזה אוצר מילים, ושטף כתיבה, ועלילה..
    כזה בוגר ומרגש ונוגע..
    תודה! על הבחירה בנו להיות חלק מהיצירה הזו!
    המון הצלחה ♡

  26. אחת הסיפורים הכנים והמרגשים ששמעתי לאחרונה .מרגישים שהמילים נכתבו מרגש עמוק שנשפכו היישר מהלב .
    כל הכבוד

  27. שלום רוני,
    התרגשנו לראות איך המחשת בצורה כל כך אמיתית את החשיבות הגדולה של ההדדיות ותשומת הלב לזולת.
    הלואי שנדע לדעת לעזור ולהיעזר ונהיה חברה בריאה וחזקה.
    כל הכבוד!

  28. הסיפור נכתב ברמה גבוהה ושפה עשירה ומתוך רגישות רבה. סיפור ממש מרגש שיכול לגעת בכל אחד ואחת

  29. רוני איזה סיפור מדהים ומלמד!
    מדהים שילדה בגילך כותבת ככה שיש בו מסר כל כך חשוב
    את אלופה!!!!

  30. סיפור מרגש ומקסים!!!
    כזאת רגישות לסביבה…לב זהב…
    והכותבת מוכשרת ביותר!

  31. וואו!
    סיפור מרגש !
    כתוב בצורה קולחת, שפה גבוהה, מלא בתיאורים מדויקים ואותנטי!
    ניכר שכתבת מהלב ולכן זה גם מרגש כל כך!
    תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן