מכשפה ונסיכה
היה היתה פעם, בעולם לא כזה רחוק, נסיכה.
ואולי, בעצם, לא; לא כאן מתחיל סיפורנו.
היה היתה פעם, בעולם לא כזה רחוק, מכשפה.
המכשפה האומללה שנאה את היותה המכשפה שגדלה להיות, ועל כן עשתה כל שיכלה בכדי למנוע מהנסיכה הצעירה של הממלכה השקטה והרגועה לשוב על שגיאותיה. היא רדפה אותה בחלומותיה מגיל צעיר והיוותה מורה קשת עורף שהעבירה ביקורת על הנסיכה ללא הרף, כל לילה ולילה, אך על עצמה לא קיבלה בברכה שום הערה שלילית. אולי מפני שהרגשות השליליים שרכשה לעצמה היו עבורה די והותר.
הנסיכה, שסלדה מן המכשפה, החלה להימנע משינה. היא מצאה את עצמה דוחה כל מחויבות עד לבוא הלילה, בו תעסיק את עצמה בעשיית דברי היום-יום. וכאשר קרסה מתשישות, הקשיבה למכשפה בעל כורחה. היא חששה מן השיעורים הליליים שלהן, והביעות שלה מהם יכול להישמע די מפליא, שהרי המכשפה רק ניסתה למנוע מן הנסיכה גורל זהה לשלה; אכזריות הנובעת ממנה עצמה. המשך הסיפור, ככל הנראה, מתבסס על הטעות הבסיסית הזו; טעותה של המכשפה שלא הסבירה בבירור את מטרתה לנסיכה, או אולי היתה זו טעות הנסיכה שאטמה אוזניה למילות ההסבר בעלות המשמעות הרת הגורל שיצאו מפי המכשפה.
עם הזמן, וגם בעקבות הקצר ההוא בתקשורת שבינהן, הנסיכה גיבשה מטרה ברורה והחלטית; להפוך שונה בכל היבט אפשרי מהמכשפה. טוב המכשפה הוא רע הנסיכה, הנכון הוא הלא נכון, האמת היא השקר. הנסיכה עמלה ועיוותה את מסקנות המכשפה אל הניגוד המוחלט שלהן.
ככל שעברו השנים, והנסיכה גדלה, היא החלה ממתינה בהשתוקקות עד לבוא הלילה, והפנימה כל מילה מפי המכשפה. היא כל כך התאמצה להיות ההיפך הגמור מהמכשפה שכה תיעבה, עד כי לא שמה לב שבעצם זה היא נהיית דומה לה במובנים רבים אחרים.
היכן שהמכשפה הטיפה לה מוסר, היא התעקשה לראות בדבר טוב.
היכן שהמכשפה טעתה, היא הוכיחה בפני עצמה שהמכשפה צדקה.
היכן שהמכשפה היתה טובה, היא ראתה אותה כרעה.
ועל כן, בחלוף השנים, המכשפה הפסיקה להטריד את הנסיכה בחלומותיה. בתחילה שמחה הנסיכה, שראתה בשינוי זה סימן וראיה לכך שהיא טובה מן המכשפה, ולפיכך ייסורי אשמה על היעלמות המכשפה לא תקפו את הנסיכה.
אך כעבור זמן מה, הבחינה הנסיכה בהתנהגותה המרושעת. במאמציה להפוך להיפך מן המכשפה, היא הפכה לתמונת הראי שלה. גרועה בדיוק כפי שהיתה המכשפה; אולי אף יותר.
המכשפה היוותה מורת דרך מצויינת, הנפלה במהמורות כה רבות עד כי זיהתה את המקום לטעויות אצל הנסיכה, אך הנסיכה, שמיאנה להקשיב לעצותיה על שום היותה מכשפה, הפכה לגרועה ממנה.
וכך, לסיומו של דבר, היתה המכשפה – שהתגלתה כטובת לב מלאת ייסורים וטעויות אך כוונותיה טובות ביסודן, והיתה הנסיכה – הראי המעוות של מכשפה שהתאמצה לחזור למוסר. מרושעת וקרירה, אך עדיין למראית עין, אפילו בעיני עצמה, ראויה לתואר ‘נסיכה’.
לו המכשפה לא היתה דורשת מהנסיכה רק להקשיב; לו היתה מסבירה לה את טיב שיעוריהן – האם היתה מקשיבה לה? האם הבקשה להיענות עיוורת יצרה את סלידתה? האם אופייה של המכשפה הוא שהוביל לכך? או האם אלו היו מעשיה? האם ההתנגדות העיקשת לחלחול המוסר של המכשפה היא בעצם טשטוש מוסר הנסיכה עד שיתעצב לפי רצונה?
רצון הנסיכה היה הוא לא להפוך למכשפה. מטרת המכשפה היתה היא שהנסיכה לא תהפוך אליה. אך השאיפה הזהה הובילה דווקא להיפך הגמור.
כי כל מה שנחשב בעל משמעות בעיני הנסיכה, הם המעשים. מעשיה של המכשפה שהובילו למוניטין שלילי ולרתיעת הנסיכה ממנה. אין זה משנה שהיא מנסה לשנות, לתקן, או לעזור לנסיכה.
וכל מה שנחשב בעל משמעות בעיני המכשפה, הוא המוסר. מצפונה המיוסר שהוביל אותה לנסיונות לתקן את שעשתה. אין זה משנה שמעשיה הקודמים ערערו את אמון האנשים בה, ובתוכם את אמון הנסיכה בה.
המכשפה הטובה לעד נותרה מכשפה, והנסיכה הרעה לעד נותרה נסיכה.
אך כל אחת מהן ידעה כי השניה איננה מי שהיא מתיימרת להיות.
האם ידעו זאת על עצמן?
