מספרת הסיפורים

מספרת הסיפורים

נועה פרוינד

היא הייתה רק נערה וקראו לה מספרת הסיפורים.

היא סיפרה מעשיות שאף אדם לא הכיר,

וקראה ספרים מבוקר עד ליל.

שערה היה שחור כעורב ועיניה ירוקות כמו אבני אזמרגד, מנצנצות ומשקפות כל דמות באלפי-אלפים של בבואות משונות ושונות כל כך. כל מי שראה אותן בכפר הקטן בקצה הדרומי ביותר בעולם, נפל מכיסאו, קרא לה שדה – וברח.

אני הייתי אומרת שהיא נראית כמו מלאך.

כשהורי ילדי הכפר הקטן, האפור והעתיק נורא-נורא ראו אותה מנסה לספר את מעשיות פרי דמיונה לילדיהם הצעירים ברוח חדווה, הם גירשו אותה כאילו הייתה מטרד – דבורה,

אפילו שבעיני נראתה יותר כמו דמות עורב יפהפייה.

יום אחד, אמה של הילדה גססה ממחלה קשה וילדת העורב לא יכלה לטפל בה – אף לא בעזרתם של כל הספרים שהיו ברשותה, פזורים ברחבי הבית, דביקים מכתמי דבש ותה בטעם מתוק להחליא. אמה של הילדה מתה.

ולאחר מות אמה, החליטו אנשי הכפר אפוף האפרוריות והעוני, לשלח את הילדה המספרת הרחק-הרחק מגבולותיו, או במילים קצת יותר פשוטות – לגרש אותה.

הנערה ירוקת העיניים ושחורת השיער שנראתה כמו יצור מפחיד ומוזר בעיני תושבי הכפר, נדדה ביגון קודר על היותה יתומה ומנודת.

כעת, אין לה אף אחד למעט עצמה. אין לה אף לא את תושבי הכפר צרי המוחות, שבבדידות גלותה, אפילו כעסם על “השחתת” ילדיהם היה מפיח בה נחמה.

היא נדדה ביערות נידחים מלאי סכנות – דובים, זאבים, אריות ועוד חיות רעות אחרות שהיו משחרות לטרף. לעיתים, היא אף ראתה מפלצות זועמות בעלות עיניים אדומות פעורות.

הילדה פחדה, אבל היה בה קור רוח ואיננה איבדה כל תקווה. היא לא רצתה בשום אופן ליפול לתוך לוע פיהן של המפלצות ולחוש בחדות הניבים שלהן קורעות את הבשר מגופה בשצף-קצף דם.

לא ולא.

הנערה סיפרה לחיות ולמפלצות הססגוניות האיומות שלל של סיפורי מלחמות, טרגדיות מצערות ובעיקר סיפורים שמגוללים עלילות על רומנים ובגידות.

היא נוכחה להיוודע שהיצורים לא היו כאלה איומים, אלא דווקא מאזינים נפלאים.

הם הקשיבו לסיפוריה במלוא מובן המילה. הם הקשיבו לה כמו שילדי הכפר הקטנים מעולם לא הקשיבו.

משפחותיהם של היצורים מעולם לא גירשו אותה, ונראה כאילו הבינו מה שסיפרה, כאילו דיברו באותה השפה.

הנערה עם השיער השחור כליל הייתה המאושרת באדם, והיצורים היו לה לחבריה הטובים מכול.

פעם אחת, בשעת בוקר מוקדמת, שמעה הנערה כרכרה עוברת באזור. הכרכרה העירה אותה משנתה אבל היא החליטה לחזור לישון.

כאשר קמה לקול צווחות ולרחש נשיכות בשר, ראתה המספרת נער מהודר בבגדי מלכות ספוגים בדם נלחם בתושייה במפלצת מבעיתה ובקרבתו, שכבה על צידה כרכרה עוצרת נשימה שהייתה מרוסקת ושבורה כולה.

הנערה המבוהלת קראה למפלצת וסיפרה לה במהירות וחדות לשון על נער יפהפה ואגדי שמציל נסיכה ממגדל גבוה עליו שמרו דרקון ומכשפה מרשעת.

המפלצת נרגעה קצת. היא אהבה את הסיפור שסיפרה הנערה, אבל בעיניה בערה עדיין תאוות בשר וקרב.

הנערה סיפרה למפלצת הכחולה והמכונפת סיפור נוסף: על מפלצת מדהימה ששוכנת במעמקי האדמה בבדידות גמורה עד אשר באים אנשים אדיבים שחפרו בקרקע שמעליה וחילצו אותה, גילו עד מהרה יצור שחשבו כי חי רק באגדה.

אלימות המפלצת שלחמה בנער שככה במהרה והיא עפה בכנפיה הכהות מעלה-מעלה לשמי הבוקר התכולים.

הנער ההדור פער את פיו בתדהמה ומספרת הסיפורים סיפרה לו בתגובה את סודה. “הסיפורים מרגיעים את החיות והמפלצות,” כך אמרה לו. “זה הכול.”

הנער הניד בראשו כלא מאמין.

“שב,” היא אמרה לו.

הוא חשב שפגש פיה או אולי מלאך.

הנער ישב וזאת טיפלה בפצעיו.

היא הצילה אותו בזכות הידע שרכשה מהספרים שקראה – ריפאה אותו – מה שלא הצליחה לעשות עם אמה…

כשגילו עצמם מתעוררים למחרת לאור השחר, מצונפים בחול ולכלוך, סיפר לה הנער את המובן מאליו – היא הוא בעצם נסיך.

הוא סיפר לה שהוא שונא את ארמונו הדרומי החם, וכי רצה לצאת החוצה ממנו לעיתים תכופות ככל האפשר.

הוא סיפר לה כי המפלצת שנקרתה בדרכו הבהילה את הרכב שלו, והרכב ברח והותיר אותו להילחם נגד היצור המפחיד.

הוא סיפר לה שכעת איננו יודע את הדרך חזרה הביתה, לארמון, ולכן יאלץ להישאר עמה.

לבסוף היו רק הנערה הגולה והענייה שחורת השיער וירוקת העיניים והנער הנסיך שחשב שהיא פיה.

הם התאהבו.

ולאחר נדודים רבים בחיפוש אחר הארמון שממנו קיווה הנסיך להימלט, (אך הנערה הגולה שכנעה אותו כי מוטב שיחזור לשם משום שהוריו בטח דואגים לו) הם התחתנו והקימו משפחה.

הנערה מספרת הסיפורים – שעכשיו הייתה אישה – הגנה על תחומי הממלכה מפני חיות ומפלצות תועות על ידי כך שסיפרה להן את מעשיות ליבה, ובכך היא הפכה לגיבורה.

היא לא שמעה עוד על הכפר העני שבו חיה, אבל סיפורה סופר בכל רחבי הממלכה.

ומאז, כל הורה שגר במקום בו הפכה לשליטה החדשה, סיפר לילדיו על אודות הילדה המנודה, הנערה המאוהבת

והאישה,

שהפכה למלכה.

ותמיד הייתה ולעד תישאר

מספרת הסיפורים.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן