ובליבי
עלים של זהב
שולחים אותות רחוקים
אל ראשי ההרים
שבמוחי.
מנסים לגבור על הערפל הכבד
הצל היורד
על הרעש השולט בכל
מנסים ועולים על גדותיהם
אך נסוגים חזרה
לאחור.
והנרות נשארים כבויים
והאהבה עגונה
והאש מפצפצת והולכת
בלי קול ובלי שמע.
אך בעוצמי לרגע עיניים
בעת היוותרי לבדי
עולה וגואה העשן
של הנרות שכבר כבויים בתוכי.
והריחות מסתלסלים ועולים
כבשמים נאה ריחם
ושמן נמשך בתוכי
ומחליק ועוטף וחם.
ולאט מתחילה לחזור
האהבה הענוגה
והפחמים עוד פועמים
לזכר האש אשר כבתה.
