בחצר בית הספר נערכה תחרות שירה.
דני היה ילד שקט מאוד ולפעמים הילדים הציקו ולעגו לו.זה מאוד פגע בו והוא ממש פיתח חוסר ביטחון בעצמו ובכולם. אף אחד לא ידע עד כמה דני היה מוכשר בשירה. כשהוא נתן קולו בשיר ,כולם עמדו מלכת. דני היה שר לאמו החולה כל לילה ואמו הייתה אומרת שזה קול של מלאך. קולו של דני גרם לאימו התרגשות רבה. עד כדי כך ששמעו את לבה של אמו פועם בחוזקה וגרם לה לקום מהמיטה.
יום אחד דני הלך לבית הספר. המורה לספרות חילקה דף עם פרטים עת תחרות כשרונות בשירה. דני לקח את הדף הביתה התלבט אם לשתף את אמו…אך מיד המחשבה הזו ירדה מליבו. כשהגיע הביתה קרע את הדף וזרק אותו לסל. אמו ראתה את זה וישבה שעות על גבי שעות והדביקה כל פיסה ופיסה היא הצליחה בקושי לקרוא את המשפטים אך הצליחה להבין שיש תחרות שירה בבית הספר. אמרה לעצמה “דני דני שלי חייב להיות שם”. הלכה לדני ואמרה לו :”דני אתה הולך לתחרות כן?” דני אמר: לאמו :”אני לא יודע אין לי אומץ לשיר מול ילדים “. “הם ילעגו לי”. אמו של דני אמרה לו אמו:” דני שלי, דני, אתה יודע שאני חולה אין לי מלא זמן הדבר שישמח אותי ביותר הוא לשמוע אותך שר”.”כולם יהיו גאים בך,אף אחד לא יודע כמה אתה כישרוני.”
למחרת בבוקר יום לפני התחרות דני היה בלחץ,התקרב בחרדה לעבר שולחן ההרשמה לתחרות,עמד שעה שלמה בלי לזוז,העיפרון ממש קפא בידו הימנית.דני חשב על אמו לשנייה ונרשם. הרשימה של המשתתפים פורסמה ושהילדים ראו את שמו של דני ,הם לעגו – ” “דני? דני חי בסרט”.
למחרת שני בתחרות עלה לבמה וכולו רעד התחיל לשיר וכולם הסתכלו ונבהלו ,לא האמינו שמדני יוצא קול כזה מרגש. מאותו היום ,דני היה החבר של כולם….
