נָבְלָה אֲלֻמַּת בְּכוֹרָתְךָ וְאַתָּה שׁוֹתֵק.
וְאַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֶל הַבְּאֵר וְאַחֶיךָ שָׁרִים
וְאַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁהֵם שׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ, כְּמוֹ כִּבְדִיחָה, מָה שְׁלוֹמְךָ
וְאַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁהַדְּמוּת הַמְּקֻשְׁקֶשֶׁת מִתְבַּהֶרֶת עַל הַשְּׁבִיל
וְזֶה יוֹסֵף.
אַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר הוֹלֶמֶת עַל רֹאשְׁךָ כְּמוֹ מַכָּתוֹ שֶׁל קַיִן
וְאַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁהָאַחִים רוֹשְׁפִים בְּבוּז: “הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא –
בּוֹאוּ וְנִרְאֶה מָה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו.”
וּקְצֵה הַמִּשְׁפָּט מִשְׁתַּפֵּד בְּבִטְנְךָ וְחוֹרֵץ בְּקִיר הַסֶּכֶר וּפוֹרֵץ אֶת הַנָּהָר
וְיֵשׁ לְךָ פִּתְאוֹם מָה לוֹמַר.
וְאַתָּה נֶעֱמָד מוּלָם
וְאֵינְךָ שׁוֹתֵק.
וְהַזְּעָקָה נִפְלֶטֶת, צְרוּדָה מֵאִי שִׁמּוּשׁ: “לֹא
לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ – “
שֶׁלֹּא תִּגָּרֵר, שֶׁלֹּא יִמְשְׁכוּךָ, שֶׁלֹּא תַּכֶּה
וְיֵשׁ בְּפִיךָ מִלִּים חַיּוֹת, מִלִּים כַּדָּרְבֹנוֹת, כַּחֲנִיתוֹת
מִלִּים שֶׁבּוֹרְאוֹת מִלְחָמוֹת וְגוֹאֲלוֹת וּמִתְנַבְּאוֹת
וְאַתָּה נֶעֱמָד.
וְאוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה עָמְקָה שִׂנְאָתָם
וְהֶעֶלְתָה אֶת ליבם קָרְבָּן לַשָּׁרָב
וְאוּלַי אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַדֹּפֶק שֶׁמְּזַמְזֵם לְךָ בָּאֹזֶן שִׁיר שֶׁל סַכָּנָה
וְאוּלַי אַתָּה מֵבִין שֶׁהֵם לֹא יַקְשִׁיבוּ לִדְבָרֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא הִקְשִׁיבוּ אֶתְמוֹל וְלֹא יַקְשִׁיבוּ גַּם מָחָר.
כִּי נָבְלָה אֲלֻמַּת בְּכוֹרָתְךָ
שֶׁמָּא יִרְאוּ בְּךָ זָר.
וּבְכָל זֹאת אַתָּה נֶעֱמָד מוּלָם וְאֵינְךָ שׁוֹתֵק
וְאַתָּה מַצְמִיד אֶת לִבְּךָ אֶל קוֹצֵי הַדַּרְדַּר
וְתַחַת שֶׁמֶשׁ דּוֹתָן אַתֶּם עוֹמְדִים
וְלָרִאשׁוֹנָה לָהֶם אוֹבְדוֹת הַמִּלִּים.
וְרוּחַ יְתוֹמָה נוֹשֶׁבֶת בֵּין רָאשֵׁי גְּבָעוֹת
וְהָעוֹלָם קוֹפֵא סְבִיבְכֶם, וְהַכְּבָשִׂים, וְהַחוֹלוֹת
וּבַמִּדְבָּר הֵם עוֹמְדִים, כְּמוֹ פְּסָלִים, כְּמוֹ גְּלָמִים
שׁוֹתְקִים.