תחנת רכבת

תחנת רכבת
 
 
 
 

אנחנו צועדים אחד ליד השניה, משרכים רגליים לאורך כל הדרך. אנחנו נהנים, צוחקים, מאושרים. כמעט ולא שמים לב לדרך שחולפת מול פנינו. אנחנו חברים. בתקופה טובה. אנחנו הולכים זה לצד זה. כאילו לעולם לא ניפרד; כשההיפך הוא הנכון.

בעודינו הולכים, אני יודעת. אני מלווה אותך. אנחנו בדרכים, והתחנה הבאה היא הרכבת. אנחנו אוחזים זה בזו. זורקים הבטחות.
לעולם לא ניפרד.
החברות שלנו תישאר איתנה.
המרחק והזמן, לא יכולים עלינו.
אנחנו נישאר חברים. ביחד. לעד.
אנחנו משקרים. לעצמנו? אחד לשניה?
אולי לא שמת לב, אני אוחזת בידך בחוזקה, לוחצת עליה בתלותיות נואשת, תופסת בהחלטיות את שארית זמננו ביחד. אני יודעת שאני רק מלווה. מלווה לרכבת, שם ניפרד.
אתה תנופף לי בידך, תחייך. אני אנופף בחזרה, אני אחייך. אני אשמח. כי אתה תלך למקום יותר טוב, למקום שעזרתי לך להגיע אליו. ושם, אתה לא תזדקק לי יותר. כי אני רק מלווה.
אז אני מחייכת, כי השלמתי את המשימה שלי. כי הייתי החברה הזו שליוותה אותך בדרכים אפופות אפילה. ובזכותי, לא איבדת את הדרך. בזכותי, לא נפלת על פסי המסילה. בזכותי, עלית על הרכבת. בזכותי, עזבת אותי. ואולי עכשיו תהיה מאושר. בלעדיי, סוף כל סוף.
ואני מחייכת. אבל אולי, רק אולי, בפנים אני קצת נשברת.
כי ליוויתי אותך לתחנה שלך, אבל מי ילווה אותי לשלי? מי יחזיק לי את היד בדרך לרכבת? מי יצחק איתי? מי ישמח אותי? מי יהיה איתי? מי יוביל אותי כשאפנה לכיוון ההפוך? מי ילך איתי לאיבוד במקומות לא מוכרים? מי יעמוד לצידי ברציף עד אשר הרכבת תגיע? מי ינופף לי לשלום בזמן שאתרחק? בידיעה שזו הפעם האחרונה שניפגש. מי יהיה שם בשבילי? כמו שאני הייתי שם בשבילך.
האם מישהו יהיה שם בשבילי?
האם מישהו יעלה איתי על הרכבת? האם מישהו יעלה איתך?
כאשר תתיישב על אחד הכסאות הפנויים, אחרי שלא תראה אותי יותר באופק, ותבין שהפסקת לנופף. תבין שאין לך עוד למי לנופף. כי היית במקום אחד, והלכת לאחר. אבל אני תמיד אשאר במקום הראשון, כי אני תקועה שם, בחשיכה. אתה היית לי התקופה הטובה, ואני ליוויתי אותך לתקופה הטובה שלך. כעת אינך זקוק לי יותר. ואני שמחה. ושבורה. ולבד. וגם אתה לבד.
אבל אתה על הרכבת. ואני על פסי המסילה.
אתה בדרך למקום טוב. ואני? אני מתחתיך. רמוסה.
 
תודה לך.
על התקופה הנפלאה ביותר שהיתה לי מעודי.
תודה לך.
שהוכחת לי שעשיתי משהו משמעותי; שליוויתי אותך.
תודה לך.
שעזבת אותי. ועכשיו גם אני יכולה לעזוב אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן