
בן אדם ללא תקווה הינו חסר תקווה/ נילי הראל
לעיתים ישנן תקוות, שפוחדות להיאמר ע"י מילים, וכשהן נשמעות הן מרחפות ממעל, צפות מעל מה שהיה. ולעיתים כשהכל משחיר, העולם מתהפך על צירו. האדמה הופכת

חצויה/ נילי הראל
בתוך אפלה בשקט רועם בוהק בצחוק חצי ראש דומם ועין נוצצת באור של תקווה רואה מרחוק את סתרי אהבה אף קט וחלק כמו ברק שזוהר

מיומנה של ילדה בשואה/ נילי הראל
הכרתי נער. שחור שיער, בהיר עיניים, חסון. בן 14, שנה מעליי. הוא מחלק הדואר בשכונה. יהודי. קוראים לו ג'וזף. יש לו חיוך מתוק, מנחם, שגורם

איך אתה? / יוחאי כהן
איך אתה נמצא באותה צורה וגדל לאט לאט בלי לשבור שגרה שאל הדשא את שדה החיטה והם ענו לו בצורה פשוטה אנו גדלים טורים טורים

שינויי הצומח/ אוריה נחשוני
כשאני גדל ומתפתח, אני דואג לעצמי, וכשאתה גדל, אתה שולח "קוצים" לכולם. כשאני רוצה לשתות, לא מסתכל לימיני ולשמאלי, וכשאתה רוצה לשתות, אתה שותה את מה

מתוך האפר/ נגה דינר
מסתכלת בתמונות הדמעות שוב פורצות לא נשאר דבר נשארו רק זכרונות. כל המראות, השְׂמָחוֹת, הטוב, והרע כולם נשרפו נמחקו בשניה. בתוך כל היגון שמחה קטנה

מבט לשמיים / אושרת יצחק.
מבט לשמיים. בית א': מביטה בשמיים נראים לי כחולים אני רואה לי זוג של עננים, הכל נראה לי כחול בעולם לא אפור השמיים נראים לי

שונה זה המיוחד החדש/אביטל ברינסון
"מי את?!" צרחתי בבהלה אל הילדה המוזרה שנגעה בי. אוקי סליחה אני אתחיל מהתחלה. הי קוראים לי שרון ואני בת ארבע עשרה. יש לי שני