תצאי מהבועה/ שיר דוד
את, שקוראת את זה, כן, כן, לגמרי את, אני רוצה להציע לך משהו. בואי נעשה דבר כזה, בואי נלך להביט במראה. קדימה, אל תפחדי. אני
הבוקר שבא והולך/ שרה אלמו
הבוקר שבא והולך אותו בוקר שאני קמה ומרגישה את אותה ריקנות השעון המעורר צלצל והעיר אותי מהחלום שיכל להוציא אותי מן המציאות ששנאתי העפתי מבט
אל היעד הנכסף/ רוני עמר
החיים רצופי מהמורות וקשיים, אם בכל זאת עוברים את מסלול המכשולים, אל היעד הנכסף בסוף מגיעים. וגם אם אין מדליה ומחיאות כפיים סוערות, אתה הרי
חומות של כאב/ רוני עמר
כמעט לא נפגשים, מחליפים רק מבטים, ופתאום מרגישים משהו בפנים. הרגשות הולכות וגועשות, רגעים יפים היו אך הם נגמרו. חומות של כאב היא בנתה סביב
ביום ובלילה/ שוהם מרום
העצים ירוקי-העד שהקיפו אותי מכל עבר היו גבוהים עד כדי כך שכשצעדתי, השמש הסתתרה חליפות בין צמרותיהם, שיחקה אתי במחבואים. בהתחלה הכל היה שקט ודומם
עם קומץ כח ביד/ יהל חניא
עם קומץ כוח ביד הייתי משתמש בתקופת חיי הקצרה, הייתי חוצה עולמות, שובר סטיגמות, נלחם באפילה, אך בסוף שווה למשקל נוצה. חיינו הם קצרים ואותנו
יש לך כנפי לשונות אש לוהבות/שוהם מרום
בעת מעופי, כל מה שעולה ברצוני נמצא בהישג ידי. כנפיי הן כנפיים של אש ושל כח שטבוע עמוק בין הנוצות, מלחים אותן זו לזו, כח
שיר: שתיקה /אוריה אלבוגן
שתיקה מילים נשפכות, זורמים נהרות. אנושות מדוברת, ריקה ורועשת. צלילים, קולות. חסרי מנוחה. אנשים, פגישות. נוצרת שיחה. אין מקום לשתיקה, המעשים מתנדפים, אין מקום לשתיקה,
מלאך מהשורה הראשונה
מלאך מהשורה הראשונה הרים של כישלון הפכו גבעה של הגשמה נכון,שגם היער היפה הפך לעיירה והפרחים נבלו אבל צמחו מחדש והאושר אף פעם לא יבוא