כיתות ט-י

תראי אותם נפלטים ממעגל ההתבגרות, החשיבה משוטטים תחת גגות חורקים בין מרזבים דולפים רואים את העולם מאותה זווית כבר למעלה מעשר שנים משהו במנגנון הבריא

הכל היה מושלם משפחה,אחים,גיסים,אחיינים כל כך טוב. ואז הצטרפה למשפחה תלולית עפר תלולית צורבת כמו שלא חשתי מעולם והכל נשבר משפחה, אחים, גיסים, אחיינים כל

ובי בועה בועת סבון שוחקת מתממת בגווניה מנצנצת מלבלבלת מבלבלת בועה מתוקה תוססת מסוכרת כל סכר פורצת בועת גומי לעיסה משתחצנת נשברת מלכלכת בועה מלוחה

כמה קל ללכת אך לומר זאת לנכה, או לתינוק, לא תוכל. כמה קל לראות אך לומר זאת לעיוור, או לזקן, לא תוכל. כמה קל לאהוב

וספק אם לכתוב וספק מה לכתוב וספק אם למחוק וספק אם  לתקן        או  למחוק או לא לכתוב כלל וספק אם וַדַּאי וְוַדַּאי שיש

מביט על שורותי על מילותי אשר כתבתי במוחי נוצרו על דפי על יד עטי הנובע על דפי התהוו יצרו עולם עולמי שלי יצר פינת שקט

חיילים ניצבים על ראש ההר בשורות ארוכות ורחבות אל מפקדם המאחר פניהם מצפות שורות סדורות של מכונות מחלידות שנים של חוסר שימוש ותחזוק מילותינו ****

המחשבות שבראשי כבשדה קרב הן נלחמות שועטות מההרים עם כידונים וחרבות כבליסטראות הנטענות ומתרוקנות כפרשים הרומסים את השורות הראשונות חיילים הלוחמים על שניותיהם האחרונות מסתחררים

חיות גדולות מגיעות לשמש שותות , משילות נוצותיהם גולגולתם נופלת אל הים , שטה לה עד שמצמיחה קרניים הוא קם ושואל : "איפה אפי" ?