כיתות ט-י

חי בלי מילים אלם כמו דג פה סגור , אטום בלי יכולת לדבר יושב בפינה צועק בלי קול אי אפשר לשמוע לא משנה כמה אנופף

צעקות . קם ככל הבקרים . המולה . כבישים סואנים . מכוניות צופרות . אנשים צועקים . ממצמץ. זעקות פצועים ויללות האמבולנסים קורעים את האוויר

הדלת נעולה . מקיש חזק , שוב ושוב , ואז במקצב . אין תשובה . מנסה את החלון , וגם את זה של המטבח .

דמעות של דיו נספגות בדפי . עטי הזקן גם יורק תערובות של דיו ישנה עם חדשה . מקטרתי פולטת עשן ראייתי משחירה כמו חתימה מתנוססת

הנחתי חמש סוכריות גומי , כדי שאוכל לכתוב וגם קפה  ,כמובן , שלא אירדם וגם הקלמר , עם עפרונותי וצבעי ומחקי הרבים מונח לפני  ,

הוא דופק בדלת , מחכה לתשובה  , לקול המפתח. היא נפתחת . וקודם כל אתה מושא לדוגמא כמה אתה רע . כמה עשית , ולמה

הנה אני תלוי על קולב , בחנות הבגדים הגדולה בדיוק נשטפתי והורחצתי עוד מעט יקנו אותי ואדם אחר יתהדר בי , סט של חליפה ועניבה

אתה הספינה המשיטה את הים אתה העצים המנענעים את הרוח אתה הבגד שתופר את החייט אתה הטלפון שמשחק בתלמיד אתה האלוקים שטווה את העולם אני