כיתות ט-י

ליבי פועם כים סוער כהמון גליו. מתנפצים על הסלעים מרטיבים את החול מדליקים את האור, ילדים מתרוצצים יחפים על החול החמים והרך והשמש מלטפת המים

השתקפותי במימי האגם הצלולים דימתה לי מבט של אדם פשוט ללא שאיפות אדם שטוח ללא רגישות השאלה שבליבי היא נוקבת האם יכולה להיות לי מציאות

לעיתים העבר מעניק את שהעתיד לא נותן אך העבר הוא הכלי והעתיד הוא התוצאה, ואותו אי אפשר לבטל בנשיפה. החיים מתקדמים לפעמים זה כואב אבל

גבעולו הירוק המתעקל כלפי מעלה, טיפת הטל המתגלגלת על העלה הקמור כלפי מטה. ריחו המתנשא למרחקים על משבי הרוח הבודדים, עלי כותרתו בשלל הגוונים, אדומים

אחדים מספרים לי על עבר חלקם על עתיד פוליטיקה משפטים. לחלקם מקשיב , לחלקם לא עונה. אך אם אצטרך לבחור אבחר בהוא שיקשיב וישמע, ולא

החיים הם כמו תרגיל מורכב במתמטיקה כל שלב מורכב על גבו של השלב הקודם, ובלעדיו (הקודם) לא ניתן להתקדם. החיים הם כמו תשבץ , קשה

המחשבות שבראשי כבשדה קרב הן נלחמות שועטות מההרים עם כידונים וחרבות כבליסטראות הנטענות ומתרוקנות כפרשים הרומסים את השורות הראשונות חיילים הלוחמים על שניותיהם האחרונות מסתחררים

כשפחדים מופיעים כסדקים זעירים ולפרוץ הם רוצים יוצרים דכאונות מחשבות לא נעימות הולכים וגדלים ועומקים חושך כבד ערפל מכבד אנשים צועקים ובוכים אנשים אור גדול

רוב מלחמות עברו על זאת, וגם לא מעט תלאות אך אותה לא נעזוב, אותה לא נעזוב אותה אנו אוהבים ובה אנו נמצאים בזכותך אלוקים תודה