
קולות /נתנאל קורב
אז.. זה רק אני? כולכם לא שומעים את הרעשים האלו? הלחשושים האלה בתוך הראש, שלא מפסיקים להטריד אותך? למעלה, למטה, אחורה, הצידה, לשם. תברח! שנים

מה המספר שלך? / אוריה ווייס
מה המספר שלך? יום הוולדת 12, בהחלט ילד גדול כבר קנו לך פלאפון, עם אינטרנט והכל את המספר שלך, בחרה לך מוקדנית היא דווקא בסדר,

הבחירה/ אלישיב בן אבו
עצם מעצמי ובשר מבשרי זו האישה אשר נתת עמדי לפני לא הייתה עמדי? הרי היא חלק מבשרי אך זוהי בחירתי אם מבשרי וחלק מעצמי זו

אחריות/אלישיב בן אבו
כמדי שנה בשנה אנו ממשיכים להגות כיונה, עדיין לא יודעים על מי האשמה. בעבור קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, זאת מדקלמים עוד לפני ימי הביניים.

איבוד האני העצמי/ אלישיב בן אבו
אני, אני, אני נחש הקדמוני. אדם איבד חרותו, התכחש לעצמיותו. אין יודע להשיב על אייכה? היכן אתה, אישיותך, כל מאוויך? מחנך דגול, נמצא בבלבול. מראה

תפילת השושנה/ אלישיב בן אבו
אדם מתפלל ותפילתו אינה תפילה. אינו יודע, נשמתו גם היא תפילה. אדם מתפלל ותפילתו תפילה. ביודע, נשמתו כשושנה. תפילתו מתגלה מעמקי הנשמה, כך השושנה. מגלה

הרעש שאחרי הסערה/ שלמה אביחי דהאן
הכח להמשיך גם שלא רואים סיבה הכח להתקדם אל עתיד ולנצור בלב עבר הכח לקום מחדש בבוקר כאילו כלום לא היה והכח שבגבורה להביט לכאב

הודיה חיימוביץ מחברת מטאפורה לתמונה ומסבירה (:עוד חוזר הניגון):
"והשמש תברך אותם בחיוך קורן,ותודה נאמרה בדרכם שלהם" דרך תמונה זו רציתי להעביר את החשיבות בלהכיר באנשים החשובים בחיינו. קרניי השמש מלווים את הפרחים מרגע

אלה גרסט כותבת שיר להלך בשם הכבשה והאיילת ("עוד חוזר הניגון"):
הוא הלך ועבר וחלף על פנינו, הבטנו במתח תלינו עינינו. כי הלך ללא הרף, עצר רק מעט וקצבו המהיר לעברנו הואט. ניסינו לייעץ, להמליץ על