אחינועם מעוז כותבת להלך מכתב ומביעה את עמדתה אודות דילמת החיים שלו: לנדוד או להיות קבוע. ("עוד חוזר הניגון"):
שלום רב עובר האורח מהשיר "עוד חוזר הניגון", אני יודעת שאתה עובר תקופה לא פשוטה בחייך, מלאה בדילמות, התלבטויות, שכרגע אתה הולך והולך ללא יעד
יעל וייס כותבת שיר להלך בשם הכבשה והאיילת ("עוד חוזר הניגון"):
אנחנו עדות לכך זאת לא תוכל למנוע אנחנו עדות לכך שעצרת שלרגע לא המשכת למגע ידך החם, הנעים והעוטף עדות למבטך על זוג ידייך הריקות
להיות למעלה/ נעמי סולומון
כמה משכר להיות למעלה כמה מעוור את החושים אתה מאושר מרגיש על גג העולם חושב שכל העולם מונח בכף ידך עיוור כל כך שאתה לא
מסע/ עליזה בסו
מַסָּע הַבֹּקֶר יָצָאנוּ מֵחֲדַר הַמָּלוֹן אֶת הַשָׁמַים מָצָאנוּ חֲשׁוּכִים. עָבַרְנוּ אֶת הַשַּׁעַר כְּשֶׁאָנוּ בַּחוּץ הַלַּיְלָה נִגְמָר. הַזְּמַן פֹּה לָחוּץ אֲבָל הַתְּפִלָּה עֲדַיִן לֹא אָבְדָה. בְּיַחַד
קול קטן מגן עדן/ שירה שמלוב
זה קרה שוב היום, הם הכו אותי. זה כאב כל כך. לא עשיתי שום דבר, הלכתי במסדרון עם ידיים מלאות בספרים והחלקתי, אז באה המכה
מעשה בחתיכה/ יהונתן אלגרבלי
מעשה בחתיכה שהייתה לבדיחה בדיחה הזויה, עצובה, שבגללה משפחה נותרה בלי ביתה חתיכה מעל כרית בבית משפחת דנהייר בה ישנה הילדה עת נרדם המוסר על
