כיתות יא-יב

אני פועלת, אחת מעוד רבים. בוקר. אני קמה לעבודה- אתר בניה. השעה כבר כמעט עשר וחצי ואני עומדת פה לבדי. אולי טעיתי? אולי הקדמתי? אולי

הכי כיף ללכת בעיר זרה. מי מכיר אותך? אתה הולך לבד, זר, מנותק, חופשי מהמקום שאליו אתה משויך. הראש נהיה נקי ומתמלא בקצב איטי. רק

בין כל השיעורים, ובין כל הלימודים ראיתי מורים ומורות שאומרים אני אחכה שתגמרו לדבר. אבל ממשיכים לגבור על הדיבורים ללא הצלחה עודם מאמינים שיש אי

קראו לה טליה – זה היה שמה ילדה אצילית עם עיניים תכולות עמוקות.. מבטה השתקף תמיד עם הרקיע ומעשיה היו נראים כבלתי מחוברים למציאות. כל

הוא נסתר מעיני אדם, שם הוא נובע בשקט, חבוי בין הסלעים שקט ומרשים. הוא נסתר שם, ומנפץ מנפץ את הסלעים, האבנים מוליד בהם צורה חדשה,

כל לילה היא מסתכלת לשמים, מחפשת את הירח במבטה, ואז היא מוצאת אותו, ועוקבת אחריו בעניין, מתי הוא זורח, מתי הוא שוקע, איך הוא מלא

רצון אהבה מוסר בטחון רגשות מתגלגלים חיים כמו קרוסלה ענקית ומפחידה רצון אהבה מוסר בטחון לא נותר לנו בדל רגש לעגון בו נזרקים לעולם צבוע