נווה תמים

חכה לי כאן בקצה, אני עוד אבוא…

אז אני עומד בקצה. מחכה.

מלפניי עוברים אנשים רבים, ממהרים. כל אחד והסיפור שלו.

אבל אני מקיים את הבטחתי. אני עומד ומחכה.

עובר זמן ועוד זמן. העוברים והשבים שבתחילה דאגו ושאלו למעשי,

כבר התייאשו ממני.

רק מרימים מבט, מזהים, זיק קטן של אור מנצנץ לשנייה ונעלם

הם ממשיכים בריצתם ובסיפוריהם.

אבל אני מקיים את הבטחתי. אני עומד ומצפה.

לפעמים מגיע אחד, נעמד לצידי. מבקש שאעניק לו קצת מכוחותיי.

מסביר עד כמה היה רוצה לחכות ולצפות בעקשנות איתי

אבל מתייאש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן