אם ובתה ננטשו מחוץ לדלת ביתן בליל חורף קר וסוער "איפה נגור עכשיו?" שאלה הבת את האם בשניים נוקשות "אני לא יודעת" ענתה האם "אבל קר לי" התלוננה הבת "מאוד קר מחוץ לבית" הסכימה האמא והתחילה לנוע "בואי" היא אמרה לבתה "נלך לאיזור עם החנויות", הבת הצטרפה אליה, עוברים ושבים עברו ברחוב עם מטריות השעה היתה שעת לילה מאוחרת ואף אחד לא התייחס לזוג הבנות שניסו לא להירטב, לא היו להן מטריות ואת גופן עיטרה שכבה דקה בלבד, הן נחו מתחת לגגות וניסו לרוץ כמה שיותר מהר בזמן הפוגות שלא נמשכו יותר משלוש דקות.
אחרי כמה זמן עשתה הבת פניה לא נכונה והגיעה לכביש, אנשים החלו לקפל מטריות אבל הבת ידעה שתכף ירד עוד פעם גשם "לאן עכשיו?" היא שאלה את אימה ואז הבינה שהיא לבד, היא נבהלה אבל לא היה לה זמן להיבהל כיוון שקרה משהו שצד את עיניה, היה זה ילד קטן שרדף אחרי הכדור שלו ישר לכביש, לפי התקתוקים הבת הבינה שהרמזור אדום והיא שמעה שמשאית מתקרבת "זהירות!" היא קראה ולא חשבה לרגע, היא מייד קפצה לכביש, תפסה לילד בחולצה וגררה אותו מעבר לטווח הסכנה בשנייה האחרונה, ההורים של הילד הגיעו למקום רגע אחרי שבנם ניצל, נהג המשאית עצר בצד והגיע גם הוא למקום, הכדור נהרס אבל הילד ניצל "היא פשוט קפצה לכביש אחריו" סיפר הנהג להורים המופתעים, באותו הרגע גם אמה של הבת הגיעה "אמא!" היא קפצה אליה ועד שהגיעו למרכז המסחרי כבר סיימה את הסיפור פעמיים.
"בואי נישן כאן" האם הראתה לבת שטיח כניסה אל אחת החנויות מתחת לגגון ושתיהן נרדמו מכורבלות אחת בשנייה.
בבוקר התעוררה הבת לקול ציפורים, היא נבהלה לרגע ואז נזכרה באירועי האתמול ורצה לשמש מלווה בצלילי שמחה "אמא!" היא קראה ורצה אליה אבל ברגע שהגיעה אליה, אימה התפוגגה ונעלמה כלא היתה "אמא?" שאלה הבת מבולבלת, לפתע היתה מוקפת באימה, לא משנה לאן הסתכלה ראתה אותה ובכל פעם מחדש כשהיא הגיעה אימה התפוגגה ונעלמה, לפתע כל ה'אמא' שהיו שם התפוגגו ונעלמו, לפתע הבת מצאה את עצמה עומדת מולו, מול מישהו מרושע, מול האיש שסילק אותן, היא התחילה לצעוק עליו "אתה מרושע! אתה הבטחת לדאוג לנו! אתה שקרן! אתה סילקת אותנו מהבית! למה עשית את זה?" האיש צחק ואמר בקול מרושע "נכון, אני סילקתי אתכם, ועכשיו אני מסלק אתכן גם מפה קישטה!" הוא צעק את המילה האחרונה שוב ושוב "קישטה! לכו מפה!" הבת התעוררה מהחלום אבל הצעקות היו אמתיות, היה זה ילד שצעק "בואי נלך למקום אחר" אמרה האם והחלה להתרחק "לא!" קראה הבת והפנתה את פניה לילד ואמרה לו בעוז "לך מפה אתה! אתה ילד מרושע! לך מכאן! הסתלק!!" והילד נבהל וברח משם מייד. הבת דילגה חזרה לשטיח בדילוגי ניצחון "בואי אמא" היא קראה "אני אלך לחפש אנשים טובים, אולי מישהו יסכים לעזור לנו, תישארי כאן בנתיים" אמרה האם ונכנסה לסופרמרקט, היא שוטטה במעברים, מתעלמת ככל יכולתה מהריחות המשכרים עד שראתה אישה מבוגרת עם מלא שקיות שהיו נראות כבדות, האם לא היססה ונגשה לעזור לה, היא ליוותה אותה עד לקופה שם הקופאית הנחמדה הסכימה להביא לאישה עגלת קניות במתנה, האישה לא ידעה כיצד להודות לאם, היא הסתפקה בקנית כריך למענה, האם אמרה תודה בדרכה שלה, לקחה את הכריך ומיהרה לחזור לביתה.
הבת הביטה באקווריום עם דגי הזהב שעמד על חלון ראווה של חנות חיות עד שהגיע המוכר לפתוח, הוא הופתע לראות אותה שם, אחרי שפתח את החנות הוא הציע לבת חטיף שהוריד מאחד המדפים, "בואי, זה טעים!" הוא אמר לה, הריח גרם לה לבוא ולאכול "ילדה טובה" אמר המור "אני נחליאל, מאיפה את הגעת?" הבת לא ענתה, היא סיימה את החטיף וכעת חיפשה עוד משהו לנשנש.
בנתיים משהו תפס את מבטה של האם, היה זה הומלס שהגיע למרכז המסחרי עם כוס לאסוף כמה שקלים, האם ניגשה אליו, כסף לא היה לה אבל היה לה דחף לעזור לו, היא הגישה לו את הכריך. "תודה תודה!" האיש הודה לה.
האם המשיכה ללכת ונכנסה לחנות החיות "אמא, אמא!" הבת קפצה אליה "תראי זה נחליאל והוא מאוד נחמד! הוא אפילו הביא לי כרית נוחה לנוח בה!" האם ניגשה לאיש והודתה לו, הוא בתגובה הוריד חטיף נוסף מאחד המדפים והגיש לה אבל אז הוא החליק ונפל, השעה היתה בוקר אבל הרחוב היה שומם "אחחח" אמר נחליאל "אני חושב ששברתי את הרגל, אוי, אני תקוע כאן, אני לא מצליח לקום וגם אוי, יש לי סחרחורת, אני חושב שאני עומד להתעל…" לפתע הוא התעלף באמצע המשפט. "נחליאל!" קראה הבת וניגשה אליו "אני אלך להזעיק עזרה, תנסי להרטיב אותו!" אמרה האם ומיהרה לצאת מהחנות, הבת חיפשה מים אבל לקחת מהאקווריום זו לא אפשרות, היא לא ידעה כיצד להפעיל מתקן מיים והכוס מים היחידה היתה על הדלפק, רחוק מהישג ידה אז לא היתה לה ברירה אלה להיעזר ב… לשון שלה (נכון, איכס אבל זה היה עניין של חיים ומוות! חוץ מזה כשתגיעו לסוף הסיפור תבינו;)
האמא יצאה החוצה וניגשה אל הראשון שראתה, ההומלס, היא רצה אליו וקראה לו "הי! אתה! בוא! מהר!" ההומלס קם ורץ אחריה לחנות החיות, כשראה את נחליאל המעולף הוא התקשר מייד למד"א והזמין אמבולנס, אחר כך פעל לפי ההוראות שנתנו לו ושפך עליו מיים, הוא נשאר שם עד שהאמבולנס הגיע אבל… מתנדב האמבולנס לא הסכים להם לעלות לאמבולנס "מותר רק לקרובי משפחה" הסביר בעודו סוגר את דלתות האמבולנס ונכנס, עד מהרה שלושתם נשארו מאחור, האם, הבת וההומלס, שבנתיים התברר שקוראים לו רוניאנו (אל תשאלו אותי למה כי ביקשתי מבנות שם רנדומלי ונתנו לי אנונימי ורוני אז עשיתי הלחם שזה חיבור בין שתי מילים.)
הבת לא היססה לרגע ומיד רצה אחרי האמבולנס "חכי!" קראה האם והתחילה לרדוף אחריה, "תחזרו אחר כך, טוב?" קרא אחריהן רוניאנו.
"הם עדיין מאחורינו!" קרא נהג האמבולנס למתנדב שישב לידו בזמן שחנה "עדיין?" המתנדב הופתע "כן, נקווה שהם לא יכנסו לבית החולים. "ענה הנהג בזמן שהם יצאו במהירות מהאמבולנס.
חששו התאמת, שתי הבנות, האם והבת התגנבו דרך חלון בקומת הקרקע והחלו לחפש את נחליאל, למזלן הן מצאו אותו במהירות בעזרת החושים המפותחים שלהן וקצת בגלל המהומה שנחליאל הקים, רגלו היתה מגובסת אבל חוץ מזה הוא היה בסדר, "מה זאת אומרת 'נשארו שם'?!" הוא צעק "ואם הן יברחו!?" "זה בסדר, הן לא." אמר המתנדב "איך אתה יודע?" נחליאל ממש זעם "כי הן פה." ענה המתנדב והצביע לכיוונן של האם והבת "טוב, אתה יכול להשתחרר, אסור לך להתאמץ יתר מידי בחודש הקרוב" אמר הדוקטור. לפתע האם פתחה בריצה מטורפת לקומה התחתונה, "עצרי!" היא צעקה וחטפה לילדה קטנה את הבמבה, אימה של הילדה כעסה אבל עוד לפני שהוציאה מילה מהפה ראתה את ביתה נחנקת "אסתר!" היא נלחצה, למזלן הן היו בבית חולים לכן עד מהרה הגיעו רופאים, לאחר כמה זמן אובחנה הבעיה, אסתר אלרגית לבוטנים."אם היתה אוכלת את הבמבה, היתה נכנסת לסכנת חיים ממשית, חטיפת הבמבה הצילה את חייה" אמר הרופא לאימה של אסתר, נחליאל ירד עם הבת לקומת הקרקע ולאחר זמן מה על אוטובוס הוא חזר לחנות בדיוק ברגע שאימה וילדה קטנה יצאו מהחנות עם דג קרב בצבע תכלת ולבן "מה, איך?" נחליאל לא הבין, הרי הוא המוכר בחנות! כשנכנסו הבינו הכול, בפנים היה רוניאנו ועזר ללקוח נוסף לבחור דג "אתה בסדר!" רוניאנו שמח לשובו של נחליאל "כן, קרו עוד כמה דברים בדרך אבל כן, אני בסדר, איך אתה יודע כמה הדגים עולים?" שאל נחליאל "כתוב במחשב" ענה רוניאנו בחיוך לפתע הטלפון של נחליאל צלצל "הלו, כן, מה זאת אומרת? האמת שיש לי רעיון למישהו, כן הוא לידי, בסדר אני אשאל אותו, רוניאנו" הוא פנה אלו "המנהל שלי צריך עוד עובדים והוא מוכן לשלם שכר מלא, מה אתה אומר?" רוניאנו שמח "כן כן כן! בטח" הוא היה מאושר, איפה האם והבת אתם שואלים? שתיהן יצאו מהחנות וכרגע צעדו בטיילת "אמא, תראי" הבת הצביעה על ארנק שנפל "של מי זה?" האם ניגשה, בדקה ולבסוף אמרה "כנראה של הבלונדינית שם" היא סימנה לעבר נערה כבת 17 שחיפשה משהו "אני רוצה להביא לה!" הבת לקחה את הארנק והחזירה לנערה "תודה לך, הנה קחי" הנערה נתנה לה חפיסת שוקולד הבת הביטה סביב וראתה חבורה של נערים כבני 18 שהביטו המומים במחזה, היא נגשה אל אחד מהם ונתנה לו את השוקולד, כבר התחיל להחשיך לכן האם והבת התחילו ללכת עד שהגיעו לתחנת המשטרה לפצע הבת התחילה לרוץ במזדרון, שתי פניות ימינה פניה שמאלה עוד ימינה ועוד שמאלה, היא נתקלה בכלכך האבה אנשים שכולם התחילו לרוץ אחרייה וניסו לעצור אותה, כשהגיעה לאיזור של הכלא היא פנתה שלוש ימינה ואחד שמאלה עד שהגיע לקצה, שם נתקלו בעשרה אסירים שניסו לברוח "עצרו!" קרא מפקד התחנה והחזיר את האסירים למקומם "איך ידעת שהם ברחו?" הוא שאל את הבת אבל כצפוי, לא קיבל תשובה.
יום למחרת איש אחד קם בבוקר, הוא נהנה מהשקט שיצר לעצמו לאחר שסילק את שתי הבנות "מי צריך אותן בכלל?" חשב לעצמו, הוא פתח את הדל, הביא את העיתון, ישב ליד השולחן עם הקפה רגל על רגל והתחיל לקרוא, אך ברגע שראה את הכתבה בעמוד הראשי ניתז הקפה מפיו "א…אבל, זה לא הגיוני…." בעיתון הופיעה תמונה של זוג כלבות מסוג גולדן רטריבר כתומות, אמא וגורה ונכתב כך:
זוג כלבות נטושות הצילו את חייהם של שלושה אנשים ושינו את חייהם של יותר מחמישה, זוג הורים מספר: 'נפל לבן שלנו הכדור לכביש, הגורה פשוט הצילה אותו תוך סיכון החיים שלה!' נהג המשאית מספר: 'לא ראיתי אותו, הכלבה פשוט קפצה לכביש! אם היא לא היתה עושה את זה הייתי נשאר עם רגשות אשמה לנצח' זקנה שמעדיפה להישאר בעילום שם מספרת: 'הייתי עם עשרים שקיות קניות, היא ממש שינתה לי את החיים הכלבה הזו, כשהמוכרת ראתה שכלבה יכולה לעזור כלכך היא נתנה לי עגלת קניות, מי שלא תהיו, תודה לשתיכן' 'פיטרו אותי מתפקידי' סיפר רוניאנו 'נכנסתי לחובות ובסוף נשארתי חסר כול, כשהיא נתנה לי את הכריך, זו היתה ארוחה שלא אכלתי במשך שבוע אחר כך היא באה ונבחה, הבנתי שקרה משהו לכן רצתי אחריה אל חנות החיות' בחנות החיות המוכר נחליאל, שמצא את הבת וטיפל בה, נפל ושבר את רגלו 'התעלפתי' הוא מספר 'אילולא הן הייתי נשאר שם לתמיד' נחליאל פונה מייד לבית החולים, הכלבות לא נתנו לו להישאר לבד ורדפו אחרי האמבולנס עד לבית החולים, שם הצילו את חייה של ילדה נוספת 'לאסתר היתה במבה ביד' מספרת אימה של אסתר 'הכלבה הגיעה וחטפה לה את הבמבה, שנייה אחר כך אסתר נחנקה, אם היתה אוכלת את הבמבה היה לסיפור סוף אחר ללא ספק. אחייה של אסתר צעק על הכלבות הללו בבוקר, כעת הוא מצטער' בנתיים בחנות רוניאנו מצא עבודה 'חיי השתנו מקצה לקצה, יש לי עבודה ואני סוף סוף יכול לישון בבית במיטה ולא על ספסל ברחוב' בטיילת טיילה מור, הנערה הכי עשירה בעיר, עד שנפל לה הארנק, חבורת נערים מספרים 'תכננו לגנוב אותו' הם מודים 'כשראינו שכלב יכול להחזיר ארנק סתם ככה ועוד לתת לנו אחר כך זה היה מטורף' מספר אחד 'הסתכלתי על הארנק ואמרתי לחבריי אני משער שהארנק עצמו שווה 300₪'
לאחר מכן הגיעו הבנות לתחנת המשטרה, שם הצליחו למנוע מעשרה אסירים מסוכנים לברוח ועל כך הן זכו בתעודת הוקרה.
נכון לרגע זה הבנות ממשיכות להסתובב ברחובות ולעשות טוב, מור מטפלת בהן והן פשוט נהינות מחיים של עזרה לאנשים.
האיש סיים לקרוא את הכתבה ונותר בשוק " למה ויתרתי עליהן ככה?" הוא שאל את עצמו אבל נותר ללא תשובה "איך סילקתי אותן ככה? איך עשיתי להן את זה? איך? איך?"
