"פעם היינו פוגשים גיבורים רק בסיפורי אגדות, עכשיו אנו פוגשים גיבורים אמיתיים".
זה קרה בשנת 2014 בשנה זו התחיל מבצע צוק איתן,
הקפיצו את דוד שלי למילואים, הייתי קטנה לא הבנתי מה זה אומר אבל ידעתי שזה לא משהו טוב.
דוד שלי היה מפקד על קבוצה קטנה של חיילים שלחמו בזמן המבצע, התקופה הייתה מדאיגה מאוד אני ומשפחתי לא הבנו מה איתו הוא אוכל? הוא ישן? הוא בריא?אבל השאלה שהכי הפחידה אותי לשאול היא:" דוד שלי חי?".
כל הזמן משפחתי הייתה מול החדשות לבדוק שלא קרה משהו חריג וכשקרה משהו חריג ישר התקשרו לשאול לשלומו של דודי.
יום אחד סבתי קמה מתקתוקים בדלת, היא ראתה שוטר ומפקד צבא, היא פתחה ופחדה לשאול אם קרה משהו, אך המפקד הקדים ואמר: "בנך נפצע הוא נמצא בבית חולים ****". היא ישר עזבה הכל והלכה לבדוק מה איתו, מסתבר שדוד שלי נפצע בזמן קרב עם מחבלים ולאחר מכן נודע לו שהחיילים עליהם פיקד נהרגו בשאר זמן המבצע.
עברו ימים ודודי התחיל להחלים ולאחר מכן התחיל שיקום. לאחר מספר שבועות או חודשים דוד שלי החלים לגמרי וחזר אלינו. כמובן שאיך אפשר בלי להפתיע אותו, הוא היה שמח ומאושר שחזר לביתו ולמשפחתו.
סיפור זה מקשר אותנו למצב שבו אנו נמצאים עכשיו- בכל רגע נתון חיילנו "צבא הגנה לישראל" שומרים עלינו ומגנים עלינו. וכמו שהתחלתי את הסיפור כך אסיים:
פעם היו פוגשים גיבורים רק בסיפורי אגדות, היום אנו פוגשים גיבורים אמיתיים".
