השטר הכחול / דביר ישראל גינת

"תראו מה אימא שלי שמה לי בתיק" צהל יוסי כאשר נכנס לכיתה מנופף בעוז בשטר כחול של מאתיים שקלים חדשים. עד מהרה התקבצו סביבו כל תלמידי הכיתה כאשר הם מתלהבים מהשטר הכחול.

"בהפסקת צהריים אני קונה חמצוצים לכולם" קרא יוסי בעוד קריאות שמחה וגיל נשמעות מפי כל הנוכחים.

"בוקר טוב תלמידים" נכנס הרב "בבקשה לפתוח חומשים בספר דברים פרק א' פסוק א'".

כל התלמידים התיישבו במקומותיהם ופתחו את החומש החדש של דברים. מוכנים להתחיל שנה חדשה של למידה מעיינת ומעמיקה עם הרב שלום.

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב. מבאר רש"י אלה הדברים –  לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל" וכך המשיך הרב לפרט על הרמזים בפסוק לחטאים, במדבר רומז למי מריבה ובערבה רומז לחטא בעל פעור שקרה בערבות מואב.

"כן טוביה, יש לך משהו להוסיף?" שאל הרב שלום את טוביה, שהיה הגאון של הכיתה, ולכן הכיתה הופתעה כאשר במקום להעיר איזו הערה יפה או לתקן את הרב באיזו מילה טוביה שאל שאלה.

"למה משה לא רוצה לבייש את העם? הרי אם העם חטא מגיע לו שיביישו אותו על זה!" שאל טוביה.

"שאלה טובה טוביה" ליטף הרב את זקנו וחשב מעט לפני שענה, "נראה לי שאפילו כאשר מוכיחים אדם חייבים לשמור על כבודו. אסור לבייש אף אדם משום סיבה, אפילו אם נראה לנו שזה מגיע לו" ענה הרב והמשיך בשיעור.

לאחר סוף השיעור יצאה הכיתה לשחק במגרש שליד הכיתה. במהלך המשחק בעט טוביה את הכדור לכיוון השער אלא שבמקום שהכדור יכנס לשער הכדור עף דרך החלון הישר אל תוך הכיתה.

"אני הולך להביא את הכדור" הכריז טוביה בכדי לא להטריח מישהו אחר בגלל הבעיטה שלו, ורץ אל תוך הכיתה. כשהוא נכנס לכיתה הוא ראה שהכדור נכנס מתחת לשולחן של המורה. טוביה נכנס מתחת לשולחן תפס את הכדור ובא לצאת אלא שבאותו הרגע נכנס לכיתה חיים, נגש לתיק של יוסי שלף את הארנק של יוסי והוציא משם שטר כחול של מאתיים שקלים, מחזיר את הארנק של יוסי לתיק של יוסי, ניגש לתיק שלו, הטמין את השטר בתוך התא הקטן של התיק שלו עצמו ויוצא מהכיתה מבלי לשים לב שכל אותה העת טוביה הביט בו מתחת לשולחן.

בהפסקת צהריים יצאה תהלוכה מבית הספר לכיוון הקיוסק הקרוב כאשר בראש התהלוכה צועד יוסי כאשר בכיסו הארנק מבלי לדעת שהשטר הכחול של המאתיים טמון בבטחה בתיקו של חיים.

"שלושים שקלים" ביקש הקופאי שעמד בדלפק בקול מונוטוני משועמם. בחרדת קודש הוציא יוסי את ארנקו פתח אותו וגילה לחרדתו שהארנק שלו ריק.

למשך כמה שניות יוסי לא הצליח להוציא מילה מפיו, אך שניות השקט תמו ואת מקומם תפסה צעקה מפיו של יוסי, "גנבו לי את השטר". כל הכיתה שהסתובבה בקיוסק נקהלה סביב יוסי מביטה בתוך הארנק הריק של יוסי, ומיד התחילו האשמות.

"אני אומר לכם, זה דוד. הוא נשאר לעשות שעורי בית בהפסקה" טען דני.

"מה פתאום אני הייתי איתו בכיתה!" השיב לו רועי.

"אולי שניכם גנבתם את זה ביחד?" דני לא נשאר חייב.

"אולי בכלל אתה גנבת את זה? הרי אתה יושב לידו" החזיר לו רועי.

"אני אומר לכם, אף אחד לא באמת גנב את השטר. סתם יוסי התחרט ולא רצה לקנות לנו כלום ולכן הוא השאיר את השטר בכיתה ועכשיו הוא עושה הצגה כאילו גנבו לו את השטר כדי שלא נחשוב שהוא הפר את המילה שלו" אמר יעקב בהחלטיות ועד מהרה כל הכיתה נסחפה אחריו.

"זה לא נכון, אני באמת רציתי לקנות לכם!" אמר יוסי כמעט בבכי.

"בטח, ממטרה!" צחק יעקב בלעג.

"זה באמת לא היה הוא" נשמע קולו של טוביה.

"אז מי זה היה?" שאל יעקב,

"אני לא רוצה לבייש את מי שעשה את זה" סירב טוביה לחשוף את שם גנב. באותו הרגע נשמע צלצול מכיוון המבנה של בית הספר וכל התלמידים רצו לכיוון הכיתה לשיעור של הרב שלום.

ברגע שהרב נכנס לכיתה ישר הוא קלט שיש אווירה מתוחה בכיתה.

"מישהו רוצה לספר לי מה קרה?" שאל הרב שלום. עוד לפני שהרב שלום סיים לשאול התפרץ יוסי, "מישהו גנב לי מתאיים שקלים".

"אתה יודע מי זה?" שאל הרב שלום.

"אני לא יודע" השיב יוסי, "אבל טוביה אמר שהוא יודע והוא לא רוצה לספר כדי לא לבייש אותו" הפנה יוסי אצבע מאשימה לכיוון טוביה.

"הוא בהחלט צודק" אמר הרב שלום, "קודם כל עלינו לנסות להחזיר לך את הכסף בלי לבייש אף אחד, טוביה מי שלקח את הכסף נמצא בחדר הזה?"

"כן"

"מצוין, עכשיו כולנו נצא וכל אחד יכנס בנפרד למשך דקה אני מצפה שמי שלקח את הכסף יחזיר את הכסף בזמן הזה".

לאחר כחצי שעה נכנסה כל הכיתה לכיתה. יוסי פתח את הארנק אך התוצאה המיוחלת לא קרתה, הארנק היה ריק.

"טוב, למי שלקח את הכסף הייתה הזדמנות להחזיר את הכסף. טוביה מי זה היה?" שאל הרב שלום את טוביה.

"זה היה חיים, ראיתי אותו גונב את הכסף בהפסקה הראשונה" המילים יצאו מפיו של יוסי ופני חיים חפו.

"חיים חתיכת גנב, תחזיר לי את הכסף שלי" זעם יוסי על חיים.

"זה לא נכון לא גנבתי כלום!" צעק חיים ויצא מהכיתה בבכי כאשר אחריו הרב שלום.

יוסי קם בעצבים פתח את כל התאים של התיק של חיים ושפך את תכולתם על הרצפה. כאשר יוסי פתח את התא האחרון וניער אותו עופף לו שטר כחול של מתאיים שקלים, נועץ את המסמר האחרון בארון של חיים.

"הנה השטר שלי!" צעק יוסי, "פעם הבאה שאני רואה את חיים הגנב הזה הוא הולך לסבול".

"אני בטוח שיש סיבה טובה למה שעשה חיים" מלמל טוביה לעצמו"

והנה הדלת נפתחת הרב שלום נכנס ואחריו חיים שובלי הדמעות עדיין ניכרות על לחייו.

"כולם לשבת מקום" מצווה הרב חיים וממתין עד שכולם יתיישבו כולל חיים.

"חיים, אתה גנבת את השטר של המאתיים?" שאל אותו הרב שלום.

"בטח שהוא גנב" התפרץ יוסי, "מצאנו את השטר אצלו בתיק"

"יוסי לא שאלתי אותך" הוכיח אותו הרב שלום, "שאלתי את חיים".

"חיים, אתה גנבת את השטר של המאתיים?" חזר על השאלה הרב שלום.

"לא" השיב חיים.

"אתה לקחת שטר של מאתיים מהתיק של יוסי?" דייק הרב שלום את השאלה.

חיים הניד בראשו.

"נו באמת מה ההבדל בין לקחת ללגנוב" התפרץ יוסי.

"יוסי, התפרצות הבאה שלך אתה יוצא מהכיתה" איים הרב שלום.

"למה לקחת ליוסי את השטר?" שאל הרב שלום את חיים.

"אימא שלו הייתה חייבת לאימא שלי מאתיים שקלים אז אימא של יוסי שמה מאתיים שקלים בתיק של יוסי ואני לקחתי אותם, לא גנבתי כלום" ענה חיים.

כל הרוגז שהיה ליוסי נהפך בשניה לבושה.

"אני כל כך מצטער" מלמל יוסי, "לא ידעתי שזה מה שקרה".

"בי כבר פגעת" השיב לו חיים, "אבל תבטיח לי שלא תאשים עוד מישהו עד שתבדוק גם את הגרסה שלו".

עד כמה אהבת את היצירה?