זה בא והולך / סביון נוגאוקר

זה בא והולך,

מתאדה וחוזר,

הלב נפתח ונסגר בחזרה,

נצנוץ של אור בעיניי מבצבץ ושוב מתפוגג.

חסר, משהו חסר לי כל כך,

אך גופי מסרב, הוא מתכחש.

ואילו נשמתי עורגת לכך, חפצה לכך.

מיאוס מחלחל בגופי, מיאוס על המלחמה הבלתי פוסקת

בין אור וצל

בין שדה מוקשים לשדה פרחים,

בין נגינת מלאכים לנגינת פיתויים.

“בין קרדום לחפור לגילוי האור.”

בחירה.

לבחור בחֹכמה.

לדעת מהי הדרך הנכונה.

ולצאת מתוך המנהרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן