הכי כיף ללכת בעיר זרה. מי מכיר אותך? אתה הולך לבד, זר, מנותק, חופשי מהמקום שאליו אתה משויך. הראש נהיה נקי ומתמלא בקצב איטי. רק במה שאתה קולט ברגע זה ממש. העיניים רואות ואתה שומע ומקבל ולא חושב על השלכות ותוצאות ועל מה שהיה ועל מה שיהיה..
כמו שהולכים בשוק. והכל כ"כ מלא מבחוץ שהבפנים טורח לשתוק קצת. לפעמים אני רק עוברת ליד אנשים אחרים וחושבת עליהם, איך עובר להם היום? מעניין. והכי כיף, שבתור ניצבים בסרט שלך הם יכולים להיות סתם דמויות עם דרך חיים פשוטה. שאוהבים כל מיני דברים ושונאים אחרים והמקום הזה, שהוא הכי לא שלך, והוא הכי שלהם- שבו הם קמים כל בוקר לעבוד לפרנסתם כי ככה החיים דורשים וככה טוב כבר הרבה שנים. ואולי קשה, אבל לא רע או מורכב. כי חשיפה מלאה מקבל רק הגיבור, שזה אתה

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן