ימים יגידו
מאת: עדי שילה
טיפות גשם גדולות הרטיבו את הארץ. הרעמים הרעידו את ירושלים והברקים נראו עד למרחקים. הרוח הקרה של ירושלים הוסיפה לכל התפאורה החורפית.
רחל הידקה את צעיפה לגופה, מנסה לעצור את הדמעות שחנקו את גרונה.
"אבא!" קולה נעלם בקול הרעם החזק שנשמע לפתע.
"את עוד מנסה לענות לי?" קולו של כלבא שבוע הדהד בכל ירושלים הקטנה "ככה?! זה מה שיצא מהבת החכמה שלי?! מכל תלמידי החכמים החשובים ביותר של ירושלים שהסתובבו בבית המפואר שלי, את בוחרת להתחתן עם רועה הצאן הזה?!"
לרחל כבר לא נותר כח והדמעות פשוט זלגו על פניה "אבא, תן לי להסביר. בבקשה!"
"לא! אין פה מה להסביר "נדמה היה שקולו גבר על נקישות טיפות הגשם על חלונות הבית המפואר בירושלים.
"אם את מחליטה להתחתן עם רועה הצאן הזה, שאפילו קרוא וכתוב אינו יודע. ממני לא תקבלי כלום, החל מתכשיט זהב ועד לצעיף שעל כתפייך!" ואז הוסיף בקול שקט אך החלטי: "ואותי, לא תראי לעולם! אל תעזי להציב את כף רגלך בפתח שער הבית!"
הוא חטף את הצעיף מכתפיה והשאיר את גופה נתון לקור ואת לבה לאכזבה המרה. הוא ופנה בצעדים מהירים לחדר האורחים.
רחל רצה אל אביה וחיבקה אותו בחזקה, אך כלבא שבוע ניתק עצמו ממנה והיא נשארה נטועה במקומה עוד זמן מה, מתקשה להיפרד מביתה האהוב, מהחדרים, מריח המטבח שבו בילתה שעות רבות.
====
חושך סמיך מילא את חלל האסם, התבן הדל ששימש כשמיכות לא הצליח לחמם את גופם של עקיבא ורחל.
"רחל האהובה שלי" פנה עקיבא לרחל וניגב את עיניה היפות "אני מקווה שלא ציערתי את לבך בחתונה הדלה שהיתה לנו. אין לי כלום להביא לך, אבל אני מבטיח לך! מבטיח לך בכל לבי, שכאשר יהיה לי כסף – אקנה לך את התכשיט- "ירושלים של זהב"!
הוסיף עקיבא והוציא תבן משערה של אשתו, שדווקא הוא התעקש להתחמם בין שערותיה.
"עקיבא, התכשיט היפה ביותר שתוכל לתת לי הוא התורה. אני מבקשת ממך, לך! לך ללמוד תורה!"
"ואת? מה יהיה איתך? מי ישמור עליך?" סירב עקיבא ובלבו חשב- "אפילו צורת אות איני יודע… תורה שלמה רחל היקרה שלי רוצה שאלמד? אבל בכל אופן עליי לעשות זאת, אפילו בשבילה. היא כל כך מאמינה בי ונטשה חיי עושר ורווח בשבילי, אחזיר לה בכל דרך, אנטוש אני את הבושה ואלך ללמוד תורה"
====
כעבור 24 שנים, בביתו של כלבא שבוע בירושלים:
"אדוני" משרת צנום נכנס לחדרו של כלבא שבוע בריצה "רב גדול מגיע לירושלים"
"באמת?" כלבא שבוע הרים את ראשו מהדפים הרבים שהיו על שולחנו והרהר לעצמו: "אם כך, אני אצא מיד לפגוש אותו. הלוואי והוא יוכל להתיר לי את הנדר. כבר יותר מדי שנים הוא רובץ על לבי. הרי אני אוהב אותה מכל. ומה זה באמת משנה עם מי היא התחתנה? העיקר שתהיה מאושרת, בתי הקטנה רחל. רחל המתוקה שלי".
ואז פנה למשרתו: "אנא, הכן לי את בגדי היפים, אצא מיד לפגוש אותו ולראות מי זה"
"בהחלט אדוני" ענה המשרת בהתרגשות שנדבקה בו מאדונו.
=====
כל אנשי ירושלים נעמדו ביראת כבוד. רב גדול מגיע לעיר אומרים שקוראים לו רבי עקיבא, ושהוא הצליח לפלפל בתורה בסודי סודות.
והנה בין חבורת אנשי העיר העניים עמדה אישה בלויית סחבות, והנה היא יוצאת מבין האנשים ורצה אל הרב הגדול. לבה מתרגש בה. והיא נופלת לרגליו של עקיבא שלה, לרגליו של רבי עקיבא של ישראל…
עיניים משתוממות בהו באישה העלובה והתלמידים זעמו וניסו להרחיקה: "לכי אישה, לכי! אינך שייכת לפה!"
"ש…ש…ש…" היסה אותם רבי עקיבא "כל מה ששלי, וכל מה ששלכם, שייך לה!" ענה להם "כל הידע שלי, והתורה שלכם, כל סודי האותיות, והמדרשים והשיחות, שייכים לה! שלי ושלכם, שלה הוא!"
רבי עקיבא התכופף ועזר לרחל להתרומם, עיניהם נפגשו ואמרו ללא מילים את מה ששנים רבות חיכו לבבותיהם לומר.
ואז לחש לה בשקט-בשקט שרק היא שמעה: "בקרוב אקנה לך ירושלים של זהב. ירושלים של תורה ואור קניתי לך במשך 24 שנים האחרונות…."
