שיר שנכתב לסיכום הספר
לא מפסיקים אהבה באמצע / אנגלמן ליאור
אישה מבוגרת שלא מתבגרת
אך עם הזמן, הינה מזדקנת.
עם הרב אייל נפגשת, ואיתו משתפת, את סודותיה הגדולים על אדלינה אחותה ומה שקרה עם שמלתה.
שמה הוא אולגה, אך שינתה אותו לרחל, עם הזמן אליו היא תתרגל.
יש את אייל, שאביו היה חייל, שלא כל כך צלח במשימתו, אבל שיקר על כך בכל זאת.
את הכסף שנתנו לגליה, אחותו של אייל, לקח ובאמצעותו, דאג ופינק את כל האורחים, למרות שאת הכסף של הבת שלך, לא לוקחים.
נועה היא אמא לתפארת, לרעות היא דואגת, כל הזמן מחזקת, תומכת, כזו אמא היא, נועה, אמא שפה כדי לאהוב ולשמוע.
רעות נולדה לפני הזמן, אבל זה לא מנע ממנה לרקוד כמו המחוג הקטן, היא אוהבת כתום, אבל כמעט שלא בוכה, זו לא אשמתה שאמא לא מרוצה.
אייל ראש הישיבה אוהב להציץ, בפתקים שבכותל, ביומן של נועה, וכמעט שלא מצליח זאת למנוע. בפורים, כאשר השתכר כהוגן סיפר את סודותיו ברגע בלי פיקחות, ובזה צפו מהצד נועה ורעות, מתביישות, ניכלמות, אבל בכל זאת שותקות.
למכלוף יש מכולת, שאותה קיבל כתחלוף, תחלוף לכבוד והערצה על כל מה שקרה במלחמה, על הצלת כולם כשאיבדו את העשתונות, ועל כך, איבד כמה אצבעות.
