קרני השמש החמות והמרגיעות

חודרות לעומר ליבי

שאיפה אחר נשיפה

מחשבה אחר מחשבה

יושבת לי לבדי

וחושבת מי אני

מדריכת טיולים? אולי

רקדנית מקצועית? הלוואי

מורה לילדים? פוחדת מידי

החלומות ממשיכות לזרום

מעבר לערפל האטום

המחבק את החלום

אני לומדת, נבחנת

כותבת ומוחקת

בוודאי כבר נכשלת

רוצה להיות במקום

בו אני שייכת

שם ארגיש נאהבת

מעבר לכפר עיני מחפשות

את אשר אינן רואות

רוצות יותר רוצות פחות

לא מאשר את החלומות

ושוב אני נשאלת

מי אני ומה אני

את אשר לא ידעתי

שואלת את עצמי

"עד מתי לא תדעי"

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
  1. יאיר הגב

    ממש התחברתי לשיר
    היה נעים לקרוא אותו
    כתוב בצורה קריאה אורירית ויפה

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן