עץ החיים/איתן ויזל

על מגש של כסף גדלנו,
זכים וטהורים.
ומי זהב שתינו,
עמוקים וצלולים.
אך מהיכן וכיצד הגענו,
לא נגע ונבין.

זהו עץ ארוך ארוך,
גבוה ועבה.
בו כל אחד הוא פרח,
וכל אחת עלה.

והעץ רם ונישא,
גבוה מעל כל העם.
ועולו כבד כאוניית משא.
אכן, הוא הזקן באדם .

והגן שמור, אין יוצא ואין נכנס.
ורוח קדים מניעה כל ענף.
ועצים נשרפים, ועצים חיים.
ורק הזקן נשרף ומחלים.

והעלה והפרח הנצו בגן,
וזאת לא הבינו מעולם.
כי שורשיהם נטועים באדמה טרשית.
עוברים דרך נוח, בבל ובראשית.

והרוח נע בין ענף וגזע,
ממית ומחיה את שורשי העצים.
נועץ בליבם בלי יזע,
לגיון שלם של חצים.

חיש קל הגננים יוצאים לעבוד.
לכל עץ, עובד של כבוד.
אך לקשיש לא הוצמד אף גנן,
חסותו הבלעדית תחת בעל הגן.

והפרח לא ידע את שורשיו.
והעלה לא ידע את אבותיו.
והגן לא ידע את אדוניו.
והעץ לא ידע את אלוהיו.