אני לא רואה אותך.

עמוד האש עומד בינינו.

עטוף אותי בעמוד הענן,

הערפל נותן לי לנשום.

הערפל מוחק והעשן משחית את האישיות שלי,

רגשותיי מתאדות מגופי.

אני נכווה, האשמה שורפת אותי.

מסביבי מלאכיך בוכים, מבקשים ממני,

מבקשים ממך שתעטוף אותי בתקווה.

כל נשימה שחולפת הלב זועק חלש יותר,

אנחנו כמעט ולא נפגשים.

אני צריך אותך.

החיים מתחבקים עם הסוף.

מוחי אבוד ביער סבוך,

נשמתי חשופה ופגיעה.

מראשי צומח דגל לבן, מתנופף לו בסערת בדידותי,

מפסיד במלחמת מצווה.

אני נשרט, חברי היחידי קורע אותי.

אויבי כבר מזמן נעלם, אני תוהה, מתאמץ וחושב האם מעולם התקיים?

כל נשימה שחולפת הלב זועק חלש יותר,

גן עדן במרחק פעימה.

אני רואה אותה.

דמעת אמון נוצצת זולגת.

מזכירה לי עבר עם עתיד מזהיר,

אותו זקן וכסיל לוחש באזני "אתה מסוגל"

נשארו בעירי צדיקים?

נשארה בי תקווה, מחר הגשם ירד, מחר יהיה מעונן, מחר יהיה ערפל.

כל נשימה שחולפת הלב ימשיך לזעוק,

פעימה,            פעימה,          פעימה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
  1. מיכל הגב

    מרגישה את עמוד הענן מחבק.
    מרגישה הכל.
    סערה.

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן