רצים / נעה פרוינד

הילדה רצה בגשם
ראיתי אותה מפזזת בין הטיפות
אוזניות משתלשלות בחוטים משני צדי ראשה
היא רצה בגשם ולא היה אכפת לה שהטיפות הרטיבו את שיערה השופע
או את טייץ הספורט הצמוד שלה
כבר לא היה ניתן להבחין אם זו הגזרה
או הגשם שהדביק אותו לעורה
היא רצה ופשוט חייכה
סתם כך
חיוך מטושטש
יכולתי להבחין בכך כאשר שפתיה הוורדרדות נמתחו לשני צדדים מנוגדים ויצרו חיוך מקסים
היא רצה כאילו לא היה לה אכפת
היא רצה כאילו רצתה לברוח מהגשם
כשהיא עוד תחת כיפת השמיים
כולם היו בבתים
שותים משקה חם
ונחים
או ממהרים למצוא מחסה בחוץ באחד הבניינים
אבל היא נשארה
ורצה
ואני ראיתי אותה בחוץ
כשאני משוטט עם הכלבה שלי
גם אני לא ברחתי לשום מקום
ומשהו בי התעורר לידיעה שאני והילדה הזאת
שנינו דומים במכנה מסוים                                                                                                                                                                                                                     או שמא שונים בגלל שאני לא רץ כמוה?
אני תהיתי לאיזה שיר היא מקשיבה בזמן שהיא רצה ככה
אולי זהו פזמון חייה:
לרוץ בגשם ולא לברוח מפניו
אבל כנראה שזה סתם שיר פופ נחמד
וחשבתי,
הייתי רוצה לעצור אותה
ולשאול איך קוראים לו
הייתי רוצה לדעת את שמה
אבל היא המשיכה לרוץ ואני המשכתי לשוטט עם הכלבה שלי
והיא נעלמה בריצתה
אולי אמצא אותה בחורף הבא.

כך חשבתי
אבל אז הגיע יום קיץ חם במיוחד
ונפגשתי בה מהר משציפיתי
אף שעבר יותר מדיי זמן ולשלומה תהיתי
נעלי הספורט שלה היו חומות
והטרנינג שלה היה רופף
כולם הלכו בעצלות לבתים
כי החום לא היה ממש מלבב ונעים
אנשים מחו זיעה ממצחם
נפנפו מול פניהם בידם
אבל היא רצה
כמו בגשם
רק שהפעם במקום החושך העננים והרעמים
היה זה האור המסנוור שהפריד בינינו
מנע ממני לראות את הילדה כראוי
אך בעודי מגונן על עיניי מהשמש
יכולתי לראות אותה נותנת לזיעה לנצוץ על מצחה
במקום למחות אותה כמו ששאר האנשים עשו
וגם כך היא הייתה יפהפייה
שוב רציתי ללכת
לעצור אותה
לשאול לאיזה שיר היא ממשיכה לרוץ
זוהרת משמחה
אבל נתתי לה במקום להתמזג עם אור השמש
והיא נצצה בקרן אור אחת חולפת
וכבר לא הייתה
היא רצה מהר מדיי, חשבתי
לכן לא עצרתי
שנינו שונים, זאת עכשיו ידעתי
אני יושב פה בשמש, לא הולך הביתה, בזמן שהיא רצה
אפילו לא זוכר למה יצאתי החוצה מלכתחילה
אולי ידעתי בתוך תוכי
שאראה אותה
אחכה לקיץ הבא

זו לא הייתה עונה
זה היה שילוב של סתיו ואביב,
חורף וקיץ
ביום בו ראיתי אותה בפעם השלישית השנה
הראות הייתה מעולה
וידעתי שסוף סוף אוכל לראות אותה
גם במעופה המהיר על פני האדמה
עם חיוך חד
לא מטושטש כמו בחורף ההוא שהיה
ראיתי אותה שוב
ושפשפתי את עיניי למראה שלה
לא היו לילדה פנים
רק חיוך מקסים
ואפילו שפחדתי
אפילו נחרדתי
ראיתי אותה ולגשת השתוקקתי
לא היו לה לא פנים
לא אישיות
היא לא הייתה אדם
היא הייתה הכול
ואף אחד
ועם זאת כוח נדיר ביותר שקיים
כששאלתי אותה מי היא
מהו שמה
היא אמרה לי,
"היי, אני החיים. מי אתה?"