ט-י

הכול היה שקט, שומר סודות. כלום לא הצביע על אותן הבגידות. הייתי מוצפת בספקות, המחשבות במוחי לא שותקות. אני עומדת חסרת אונים, האם הם יראו

אַשְׁרֵי הַמַּנְהִיג  שֶׁבָּרַח מֵהַכָּבוֹד וְהֶאֱמִין בָּאָדָם אַשְׁרֵי הַמַּנְהִיג  שֶׁלָּחַם בְּאֹמֶץ כְּדֵי לְהַצִּיל אֲחֵרִים אַשְׁרֵי הַמַּנְהִיג  שֶׁנָּתַן כֻּלּוֹ עֲבוּר הַחַיִּים  אַשְׁרֵי הַמַּנְהִיג שֶׁלֹּא וִתֵּר עַל הַחַלָּשִׁים 

אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ אֶת הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת שֶׁלָּהּ  כְּמוֹ יָרֵחַ מְכַוְּנוֹת אוֹתְךָ, אֶת דַּרְכְּךָ  בְּלַיְלָה גָּשׁוּם שֶׁל זִכְרוֹנוֹת  הִיא מוֹפִיעָה לְךָ בַּחֲלוֹמוֹת  נוֹתֶנֶת יָד וּמוֹשֶׁכֶת אוֹתְךָ 

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת  הִיא אוֹהֶבֶת לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל  לִנְשֹׁם וּמִיָּד מַתְחִילָה לִרְקֹד  כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם וְהַשָּׁמַיִם כּוֹעֲסִים  הִיא יוֹשֶׁבֶת מוּל הָאָח הַחַם קוֹרֵאת סְפָרִים  הַיָּדַיִם מְרַפְרְפוֹת

אֲנִי מַרְגִּישָׁה  אֶת טִפַּת הָאֲוִיר הָאַחֲרוֹנָה. אֲנִי נִלְחֶמֶת  בְּכָל כּוֹחִי לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי,  אַךְ לֹא מַצְלִיחָה.  מְנַסָּה שׁוּב –  לֹא מַצְלִיחָה.  אֲבָל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,  כְּשֶׁאֲנִי

תָּמִיד אָמְרוּ לִי אַתְּ בַּת שֶׁל מֶלֶךְ  אֲנִי נְסִיכָה, נְסִיכוֹת לֹא בּוֹכוֹת  הַכְּאֵב צוֹרֵם בְּגוּפִי, הַכְּאֵב מְשַׁתֵּק  קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם  אוֹמְרִים לִי לִהְיוֹת חֲזָקָה

כֻּלָּם רוֹאִים בִּי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֶת הָאוֹר הַמִּתְפָּרֵץ, אֶת הָאוֹפְּטִימִיּוּת הַבִּלְתִּי נִלְאֵית, לֵב פָּתוּחַ, רֶגֶשׁ שֶׁגּוֹלֵשׁ מֵעֵבֶר לַשּׁוּלַיִם. וּמְצַפִּים. תָּמִיד מְצַפִּים. שֶׁאֶהְיֶה מִגְדַּלּוֹר, שֶׁאָאִיר גַּם

לִבִּי תָּמִיד הֶאֱמִין בַּחֹפֶשׁ. בַּהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָרוּחַ בֵּין כְּנָפַי, בְּלֵב חַי, פּוֹעֵם וּבְאַהֲבָה נִצְחִית שֶׁלֹּא מְבַקֶּשֶׁת שׁוּם הוֹכָחוֹת. הָעוֹלָם כִּבָּה אוֹתִי פְּעָמִים רַבּוֹת, וְהוּא עוֹדֶנּוּ,

אַשְׁרֵי הַלֵּב שֶׁאֵינוֹ מוֹדֵד זָהָב כְּדֵי לָדַעַת אֶת עֶרְכּוֹ. בְּעוֹלָם שֶׁרוֹדֵף אַחַר בָּרָק מַתַּכְתִּי, אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּחֶסֶד שֶׁל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים. לֹא בְּאַרְמוֹנוֹת מָצָאתִי שֶׁקֶט, אֶלָּא