היום השתתפתי כחלק מהשרשרת האנושית וההלוויה לזכר נריה שאער שנפל אתמול בקרב בעזה, צעדתי בין כל האנשים שבאו לנחם, לכבד ולשמוע על נריה בדרכו האחרונה, יצאתי מהיום הזה עם כמה תובנות משמעותיות מנריה.
הבנתי שאדם הוא מצד אחד כלום, ומצד שני עולם- נריה היה בן 36 בנופלו אדם צעיר שאפילו להתחתן ולהקים בית הוא לא הספיק, אבל מנגד הוא היה עולם- אחרי שאדם נפרד מן העולם הוא משאיר אחריו משפחה וסובבים, שמרגישים את החוסר וכואבים על מותו אבל גם נזכרים ומזכירים את מי ומה שהוא היה,
ובסוף הרושם שנשאר בעולם ומה שמספרים עליו זה על הבן אדם הטוב שהוא היה ועל המעשים הטובים שהוא עשה, ולא על הדברים הגשמיים והשוליים שרובנו מתעסקים בהם כל כך הרבה במשך חיינו,
נריה אומנם חיי חיים קצרים, אבל הספיק לחיות חיים מלאים בטוב וחסד.
שאמא של נריה עלתה להספיד אותו היא סיפרה על מצוות כיבוד ההורים של נריה- היא מספרת שהיא אושפזה תקופה בבית הרפואה ולנריה היה חשוב להישאר איתה ולעזור לה, נריה לא הסכים ללכת עד שהיא הייתה נרדמת, ככה יום אחרי יום, כך גם בשבת הוא היה נשאר איתה שם.
מעבר לכיבוד הורים הגדול שהיה לו נריה הקפיד מאוד על עזרה לזולת, מספר חברו שדיבר איתו מספר ימים לפני נפילתו של נריה, הוא שאל אותו: "תגיד נריה הציוד שלך כבד? אתה סוחב הרבה?" נריה ענה לו: "לא, לא כל כך אבל לפעמים אני סוחב גם חלק מהציוד של הנגביסט בשביל להקל עליו".
נריה היה נדיב מאוד ותמיד היה מפנק את האחייניות שלו, אחיינית שלו מספרת: "לפני כמה ימים דיברתי איתו ושאלתי אותו, מתי אתה חוזר הביתה?" והוא ענה לה "עד מתי שצריך אותי, אם צריך אז אני גם יחזור אחרון". מכאן לומדים על מסירות הנפש הענקית שהייתה לו, עד כמה שהוא התמסר לתפקיד ולמדינה, הוא היה איפה ומתי שצריך אותו.
נריה נפל בקרב על ביטחוננו ועל קידוש ה', וכעת הוא לא איתנו פה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מהאישיות שהוא היה ולהמשיך אותו במעשינו.
תגובה אחת
ואוו כתבת מדהים! אני הגיסה שלו, וממש ריגשת אותי בקטע המיוחד שכתבת!!
כל הכבוד שבחרת לכתוב עליו, אכן הוא חי חיים קצרים ואחרי מותו אנחנו נוכחים לראות כמה דמותו הייתה מלאה באור ומעשים טובים
וזה מה,שחשוב,שנתעסק בו