אדמת ליבי / שני עמר

עָבַרְנוּ, חָוִינוּ, הִשְׁתַּנֵּינוּ.

בָּיִת.

הַמָּקוֹם הַחַם

מַגָּעוֹ הַמְלַטֵּף שֶׁל סָבָא

וְרֵיחוֹת הַמָּרָק שֶׁל סַבְתָּא.

בְּפַארְק הַשַּׁעֲשׁוּעִים

מִתְרוֹצְצִים הַיְּלָדִים

לְלֹא הַפְסָקָה

וְהַמַּטְבֵּחַ מִתְמַלֵּא בֹּץ וַאֲדָמָה.

"יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב" מִתְנַגֵּן לוֹ בְּרֶקַע,

הַדּוֹד מִתְרַגֵּשׁ, וְדוֹמֵעַ.

הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁצָּפִים

וְסִפּוּרֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל הַדּוֹדִים,

יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ, מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה

וּתְחוּשׁוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַצָּהֳלָה מְחוֹלְלוֹת בָּאֲוִיר

רִגְעֵי פֶּלֶא

שֶׁנָּטְעוּ זִרְעִי זִכָּרוֹן עָמֹק

בָּאֲדָמָה הַחַמָּה שֶׁל לִבִּי.

כָּל זֶה הָיָה פַּעַם.

עָבַרְנוּ דִּירָה, הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

פֹּה הָעֵצִים יְרֻקִּים מְאֹד

וְרֵיחַ הַמִּטְבָּח הֶחָדִישׁ בּוֹהֵק בְּנִקְיוֹנוֹ.

אֶת הַבֹּץ וְהָאֲדָמָה הֶחֱלִיפָה הָרִצְפָּה הַמַּבְרִיקָה.

הַדּוֹד כְּבָר לֹא בָּא לְבַקֵּר

וּמַגַּע חִבּוּקוֹ שֶׁל סָבָא נִשְׁאַר רַק בַּלֵּב.

הַתְּחוּשׁוֹת קְצָת הִשְׁתַּנּוּ

הַיְלָדִים גָּדְלוּ.

אֶחָד בַּצָּבָא

אַחַת הִתְחַתְּנָה

וְהַשְּׁלִישִׁי עַכְשָׁו הִתְחִיל גַּן חוֹבָה.

הַבַּיִת גָּדַל, הַקִּירוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר

אַךְ פְּסִיעוֹתָיו הַמְּהַדְהֲדוֹת בְּחַדְרֵי לִבִּי

מַזְכִּירוֹת לִי

בֵּית יָשָׁן

נִיחוֹחַ דַּק שֶׁל מָרָק

וְרִפְרוּף יָדוֹ הַמְלַטֶּפֶת שֶׁל סָבָא.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן