אותן הנשמות*
מה חוו אותם החיים, החיים שהיו, שנלקחו.
קמים בבוקר ומתפנים מבתיהם,
נקרעים ממשפחותיהם.
מובלים אל סופם, בלי ידיעתם.
אותן הנשמות, הנשמות הקטנות,
אחים ואחיות שהיו ואינם.
אחרי התופת, העינויים והזוועות,
בכי וזעקות,
לשמיים הקריאות מופנות,
הקריאות המתחננות.
אותן הנשמות, הנשמות הקטנות,
אמהות ואבות שהיו ואינם.
צועדים הם בשבילים, בדרכים.
להיכן הם הולכים? אינם יודעים.
אבל דבר אחד לא יישכח,
גם עד הסוף, את הראש לזקוף.
אלו הן, אותן הנשמות, הנשמות הקטנות,
סבים וסבתות שהיו ואינם.
וניצול,
ניצול אחד, שמגיע ומספר את סיפורו,
את עברו.
הסיפור החוזר, דור ודור הוא עובר.
בזכות אותו הניצול.
אותן הנשמות, הנשמות הקטנות,
החיים שהיו ואינם,
החיים שהיו והינם.
