כמדי שנה בשנה אנו ממשיכים להגות כיונה,
עדיין לא יודעים על מי האשמה.
בעבור קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים,
זאת מדקלמים עוד לפני ימי הביניים.
מצער ומכאוב אין אנו יודעים על מה לדאוב?
על הרג עדתנו או על חרוב ביתנו.
מאז ועד היום מתאונננים,
לתוכחות הנביאים הם לא מאזינים.
שכחנו שבתנך, הנבואות
הם לדורות.
איכה אנו שואלים כמדי שנה בשנה,
אפילו יודעים להגות כיונה.
אנו אשמים,
בהרג עדתנו ובחרוב ביתנו.
לא נבנה מקדשנו גם בימינו.
