אין יאוש כלל / הילה סיונוב

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁתִּצְמַח בִּי  לָעַד הַתְּכוּנָה הַזּוֹ שֶׁל הַפִיקוּס

כָּמוֹהוּ אֲנִי צוֹמַחַת וּגְדֵלָה

לַמְרוֹת שֶׁכָּל הַזְּמַן כּוֹרְתִים אוֹתִי

(וְאֵין לָהֶם מְחִילָה)

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּאוּשׁ אֵינוֹ לְפִי מִדָּתִי

אֲנִי מַמְשִׁיכָה אִתִּי

עִם הַיָּרֹק ,עִם הַצְּחוֹק ,אֶת הָאֲוִיר לָחוּשׁ

אֲנִי יוֹדַעַת אֵין בִּי יֵאוּשׁ