אלהים / נריה שמעון סרוסי

תקשיב.

הגיע הזמן לדבר.

לא לא, זה לא שאתה חסר –

ואולי כן?

פשוט תבין,

אני אוהב אותך והכל,

אבל אני, אני לא מבין –

אני רואה אותך בכל ולא רואה אותך מולי.

לא רק עוזי חיטמן יכול לשיר 'אלוהים שלי',

כי אתה גם של סבא וגם של אבא ושל הילדה היפה מהסניף

וכן, אתה גם שלי.

אז מה אתה אומר, אולי תרקוד איתי?

ריקוד אחד, קצר,

לא משהו מיוחד,

קלאס באפס מאמץ.

אצלך זה כבר רגיל

אור, חושך, מים , שמיים

עצים צומחים, פרחים נופלים

ברגע אחד, ואם תרצה גם שניים,

אז מה אתה אומר, תבוא?

תקשיב,

אתה גם לא חייב לבוא לבד,

אתה גם יכול להביא את גברי ורפול ואריק ומיכי

ואת כל מי שתרצה באמת.

נפתח את הספה בחדר של אחותי, יהיה להם מקום לכולם,

ואז אעלה איתך לגג – קר, קר שם,

אבל כשמדברים – חם, חם אש,

תאמין לי, אני יודע.

בכל פעם שהילדה היפה מגיעה לכאן אני מתרגש.

בכל אופן אז מה סגרנו? אתה מגיע, כן?

תקשיב, ביקור קצר באמת,

רק כמה שאלות, אולי איזו תמונה, אתה יודע שיהיה לי מה לספר לחבר'ה בכיתה.

ואחרי זה באמת  פשוט אדע, אהיה קצת יותר רגוע,

אדע שהכל בסדר, אני בעניינים, בשליטה.

אז מה אתה אומר,

אתה בא?

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן