אני/ הללי ספוקויני

בעקבות ילדה מזלג וילדה כף (נורית זרחי)

אֲנִי יַלְדָּה שֶׁל חֲצָאִים,
חֲצִי צְחוֹק וָחֵצִי בֶּכִי.
חֲצִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר קְטַנָּה,
וָחֵצִי כְּבָר אוֹרֶזֶת מִזְוָדָה לֶעָתִיד.

פַּעַם הָיִיתִי מַזְלֵג
דָּקַרְתִּי אֶת הָעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁהוּא הִסְפִּיק לָגַעַת בִּי.
פַּעַם הָיִיתִי כַּף
אָסַפְתִּי פֵּרוּרִים שֶׁל אַהֲבָה
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי כֻּלָּם.

כֻּלָּם אָמְרוּ לִי:
"תִּבְחֲרִי צַד"
אֲבָל אֵיךְ בּוֹחֲרִים
כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד אֲנִי סוֹעֶרֶת וְיוֹם אַחֵר אֲנִי בְּקֹשִׁי מְדַבֶּרֶת ?

אֲנִי לוֹמֶדֶת
שֶׁלֹּא תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר הַכֹּל.
לִפְעָמִים אֲנִי חַדָּה, לִפְעָמִים רַכָּה
וַעֲדַיִן אֲנִי אֲנִי.

אֲנִי לֹא חֵצִי וְלֹא כְּלִי,
לֹא מָה שֶׁמַּחְזִיק וְלֹא מָה שֶׁנִּשְׁבַּר.
אֲנִי יָדַיִם שֶׁמְּחַבְּרוֹת,
אֲנִי לֵב שֶׁלֹּא מְוַתֵּר.

וְאוּלַי כָּל מָה שֶׁחִפַּשְׂתִּי
לֹא הָיָה מַזְלֵג וְלֹא כַּף
רַק מָקוֹם
שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִבְחֹר.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן