בדרכך נלך לע"נ שני לוק הי"ד / אליה עוקשי

שני, לא דמיינו שהסוף יגיע במהירות כזאת

שהשמש תשקע עלייך בזמן שאת עושה את הדבר שהכי אהבת.

הלב שלך רחב כל כך,

קרובייך האמינו שאת טובה מידי לעולם הזה.

שהעולם לא יכול להכיל את כל הטוב שיש בך, שאת מפיצה.

ידעת להשתמש ביכולות שלך,

ידעת מה את שווה וכמה את מסוגלת ליותר.

"אין אנשים רעים בעולם" תמיד טענת.

היית כל-כך מיוחדת באור שקרן ממך

ובטוב הלב הנשקף מעינייך.

אנשים שמעולם לא הכירו אותך ושמעו על המקרה שלך,

מיד הרגישו קרבה אלייך ושייכות.

רק מסרטון שלך רוקדת ללא דאגות,

אפשר להבין כמה שאת מיוחדת.

תחסרי לנו מאוד .

נלמד ממך לנצח להסתפק במעט,

להיות שמחים ותמיד לראות את החיובי,

בזכות נשמתך הטהורה,

נרקוד לנצח.

 

עד כמה אהבת את היצירה?

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן